לפי הערכות, כ-80,000 בני אדם, רובם גברים צעירים, חצו ממרוקו לסאוטה במשך כמה ימים, כשכ-60,000 חצו ב-30 ביולי בלבד . מניין ההרוגים עלה בהתמדה כשגופות נמשו לאורך החוף ובמזח חוף טרחאל. עד 2 באוגוסט, אישרו גורמים ספרדים לפחות 72 הרוגים בצד הספרדי, רבים טבעו ואחרים נהרגו בדוחק או נפלו מגדר הגבול . הרשויות הספרדיות דיווחו שכ-69,500 בני אדם שבו למרוקו או גורשו עד 3 באוגוסט, אך אלפים נותרו בסאוטה, כולל מאות קטינים בלתי מלווים .
תגובת ספרד הייתה מיידית ונחרצת. ראש הממשלה פדרו סאנצ'ס מיהר לסאוטה, כינה את ההסתננות ההמונית "הפרת ריבונות", והכריז על האצת הגירושים . ספרד הציבה תגבורות צבאיות ומשטרתיות למובלעת .
המשבר הצית סערה דיפלומטית בתוך האיחוד האירופי. צרפת החזירה ביקורת גבולות במעברים עם ספרד והגדילה את הנוכחות המשטרתית שלה פי חמישה ל-334 שוטרים . איטליה הרחיקה לכת והכריזה על השעיית הסכם שנגן לנסיעה חופשית עם ספרד לחודש . מפלגות ימין קיצוני ואנטי-הגירה ברחבי אירופה ניצלו את המשבר כדי לדרוש מדיניות גבולות נוקשה יותר . שר החוץ הספרדי, חוסה מנואל אלברס, האשים כמה שותפות באיחוד בתגובה "לא מועילה ומקטבת" . 22 מתוך 27 מדינות האיחוד חתמו על מכתב משותף שקרא לפעולה גבולית מתואמת, והוביל לוועידת וידאו דחופה של שרי הפנים ב-4 באוגוסט .
מארצות הברית, הנשיא דונלד טראמפ השתמש מיד בשטף כדי לתקוף את מדיניות ההגירה של ממשל ביידן ושל ראש ממשלת ספרד סאנצ'ס, כינה את האירוע "פלישה" ואמר שצריך להיות "נקודת דיון לקראת הבחירות" .
מכיוון שגל של דיסאינפורמציה במדיה החברתית נחשב למנוע ישיר של ההסתננות הקטלנית , נקטה הנציבות האירופית בצעד חסר תקדים.
משבר סאוטה הפך למקרה מבחן מרכזי ליכולתו של ה-DSA לחייב פעולה פלטפורמית מהירה נגד נזק ממשי ממידע כוזב, כאשר גורמים באיחוד האירופי רמזים שאי-עמידה בדרישות עלולה להוביל לחקירות פורמליות וקנסות.