ישראל ניהלה מערכה מקבילה בשם הקוד 'מבצע אריה שואג' (Operation Roaring Lion), אשר גורמים ישראליים תיארו כגל התקיפות המבצעי הגדול בתולדות חיל האוויר הישראלי, במעורבות של כ-200 מטוסי קרב וכמעט 500 יעדים .
המכת הפתיחה חיסלה כמה מבכירי המשטר האיראני, ובהם המנהיג העליון עלי ח'אמנאי, ועוררה מטח תגובה איראני אדיר של מאות טילים ואלפי כטב"מים – תגובה שכונתה על ידי איראן 'מבצע הבטחה אמיתית IV' (Operation True Promise IV) . בתוך עשרת הימים הראשונים בלבד, ארה"ב וישראל תקפו יחד למעלה מ-15,000 מטרות איראניות; על פי תדרוך הפנטגון מ-13 במרץ, שיגורי הטילים האיראניים ירדו ב-90% ושיגורי הכטב"מים צנחו ב-80% .
מזכיר המדינה מרקו רוביו הכריז ב-5 במאי 2026 כי מבצע 'זעם אפי' הסתיים משום שיעדיו הושגו, וכי וושינגטון מעדיפה כעת "את דרך השלום" . האנציקלופדיה בריטניקה מתעדת את סיום המבצע ב-5 במאי .
עד סוף יוני 2026 – לאחר שנחתם מזכר הבנות ראשוני בין ארה"ב לאיראן – נוצר קרע רטורי ברור בין סגן הנשיא ג'יי.די. ואנס למזכיר המדינה מרקו רוביו .
עמדתו של ג'יי.די. ואנס: ואנס יצא למתקפה תקשורתית רחבת היקף כדי להגן על הסכם השלום עם איראן, תיאר אותו כ"התקדמות טובה" והדגיש כי קיים "מסגרת ניתנת לאימות" להסכם סופי . הוא מתח ביקורת פומבית על תקיפות ישראל נגד יעדי חיזבאללה בביירות, כינה את הדיווחים על נפגעים אזרחיים "בלתי מתקבלים על הדעת" והזהיר כי הסלמה נוספת עלולה לערער את המאמצים הדיפלומטיים – ובכך אותת כי פעולות ישראל מאיימות על מאמץ השלום השברירי .
עמדתו של מרקו רוביו: רוביו עמד על כך שלישראל הזכות להגן על עצמה, והמשיך לפעול לסגירת הסכם נפרד בין ישראל ללבנון שיגביל את חיזבאללה ויאפשר נסיגה ישראלית מדרום לבנון . הוא נקט קו ניצי יותר ונמנע מלבקר את הפעולות הישראליות, במקום זאת תקף בחריפות את הממשלה האיראנית .
שורש הפילוג: שני הבכירים מגיעים ממחנות יריבים במדיניות החוץ הרפובליקנית – ואנס מהאגף הספקן והמרוסן, ורוביו מהאגף ההתערבותי, הפרו-ישראלי והמיינסטרימי . הפילוג משקף גם היערכות מוקדמת למירוץ הרפובליקני לנשיאות 2028, כאשר ואנס מוביל בסקרים בקרב מצביעי הפריימריז הרפובליקניים אך נמנע באופן בולט מלהתייחס למלחמה עצמה במהלך הלחימה הפעילה .
המלחמה האמריקאית-ישראלית באיראן השיגה את יעדיה הצבאיים המידיים בפרק זמן קצר להפליא, אך התוצאות הדיפלומטיות והפוליטיות מסתברות כמורכבות הרבה יותר. הממשל מנהל כעת מדיניות סותרת – ואנס רודף דטנט עם טהראן בעוד רוביו פועל לצמצם את השפעת איראן באמצעות בריתות עם ישראל ומדינות המפרץ. גישות מתחרות אלה, יחד עם מעמדו הלא פתור של חיזבאללה, שאיפות הגרעין של איראן ונתיבי הסחר הימיים הקריטיים, מותירות את האזור הפכפך. עבור המתבוננים, הפילוג בין ואנס לרוביו אינו רק מאבק כוחות בוושינגטון, אלא צוהר לשתי תפיסות עולם שונות מהיסוד בדבר תפקידה של אמריקה במזרח התיכון.