קצב ההשקעות ממחיש עד כמה המרוץ מואץ:
במילים פשוטות: גם אם קצב ההשקעות יתחיל להתמתן, חלק גדול מהכסף כבר קשור בחוזים, בחכירות ובפרויקטים ארוכי טווח.
בדיקה של דיווחים שהוגשו לרשות ניירות הערך האמריקאית, SEC, מצאה כי אלפבית, אמזון, מיקרוסופט, מטא ואורקל נושאות יחד 1.65 טריליון דולר בהתחייבויות חוץ-מאזניות — בעיקר חוזי חכירה למרכזי נתונים והתחייבויות רכישה ארוכות טווח הקשורות לתשתיות AI .
הסכום אינו בהכרח "חוב נסתר" במובן של פעילות בלתי חוקית. מדובר בהתחייבויות חוזיות לגיטימיות, שמפורטות בדרך כלל בהערות לדוחות הכספיים ואינן נרשמות במלואן כחוב במאזן לפני שהנכסים או מתקני החכירה נכנסים לשימוש, בהתאם לכללי החשבונאות האמריקאיים .
ובכל זאת, עבור משקיעים שמסתכלים רק על שורת החוב הראשית, התמונה עלולה להיות חלקית:
מבקרי התעשייה, בהם פרשן הטכנולוגיה אד זיטרון, תיארו את היקף ההתחייבויות כ"שערורייה תאגידית" . מנגד, עצם קיומן של התחייבויות כאלה אינו מוכיח שהחברות חדלות פירעון או שההשקעות ייכשלו — הוא כן מדגיש את הצורך לקרוא גם את האותיות הקטנות בדוחות.
הסיכון החשבונאי המרכזי נובע מהפער בין מועד התשלום לבין מועד ההכרה בהוצאה.
בארבעת הרבעונים שהסתיימו במרץ 2026 רכשו ארבע ענקיות הענן ציוד ורכוש בהיקף של 433.9 מיליארד דולר, אך דיווחו על פחת של כ-149 מיליארד דולר בלבד. כלומר, דוח רווח והפסד מכיר בינתיים רק בחלק מעלות ההשקעה, בעוד שההוצאה הכספית כבר שולמה .
ניתוח נפרד מעריך כי חמש ענקיות הענן ירשמו ב-2026 פחת של כ-211 מיליארד דולר, לעומת השקעות הוניות של כ-760 מיליארד דולר. הפער — כ-549 מיליארד דולר — יוכר בהדרגה כהוצאה בשנים 2027–2029 .
הסיבה היא שמרכזי נתונים, שרתים וציוד מחשוב אינם נרשמים כהוצאה מלאה ביום הרכישה. עלותם נפרסת לאורך חיי השימוש הצפויים של הנכס. במקרה של שרתים מדובר בדרך כלל בכמה שנים, ואילו מבנים עשויים להיפרס על פני תקופות ארוכות הרבה יותר .
כך נוצר מצב שבו המזומן יוצא עכשיו, אך הפגיעה ברווח המדווח מגיעה בהילוך איטי. אחד האנליסטים סיכם זאת כך: "המזומן יצא לפני חודשים. העלות פוגעת ברווחים בהילוך איטי, כשהיא נפרסת לאורך חיי הציוד" .
יש גם נתון מעודד. לפי בלומברג, מכירות ה-AI בעולם, ללא סין, הגיעו ל-25 מיליארד דולר ברבעון הראשון של 2026 — יותר מהפחת המוערך בתעשייה, כ-21 מיליארד דולר, וזאת ברבעון השני ברציפות .
הנתון אינו מוכיח שכל השקעה כבר מניבה תשואה מספקת, אך הוא מצביע על כך שההכנסות מהשירותים מתחילות לפחות לכסות את עלות הפחת של התשתית.
ההשקעות האדירות מתחילות להשתקף בתזרים:
המסר למשקיעים אינו בהכרח שהחברות נקלעו למשבר, אלא שהמרווח לטעויות הולך ומצטמצם. כאשר התזרים החופשי מתאפס, כל האטה בהכנסות, דחייה בפרויקטים או ירידה בביקוש לשירותי AI נעשית משמעותית יותר.
החברות טוענות שהן עדיין נמצאות בשלב של הרחבת קיבולת, שבו הביקוש ליכולת מחשוב AI גבוה מההיצע. לפי ההערכות שלהן, מצב זה עשוי להימשך לפחות עד 2027 .
יש גם סימנים לכך שהשירותים מתחילים לייצר הכנסות בהיקף משמעותי: מכירות AI של 25 מיליארד דולר ברבעון הראשון עברו את הוצאות הפחת המוערכות, ומיקרוסופט צופה תזרים מזומנים חופשי חיובי בשנת הכספים 2027, לאחר שהכנסות Azure עברו קצב שנתי של 100 מיליארד דולר .
הוצאות הפחת עדיין רחוקות משיאן. השקעות ההון של היום יהפכו להוצאות בדוח רווח והפסד בשנים הבאות, והפחת הדחוי בהיקף של כ-549 מיליארד דולר יגיע גם אם הכנסות ה-AI יתממשו באיחור .
בנוסף, התחייבויות חוץ-מאזניות של 1.65 טריליון דולר מצביעות על כך שהיקף ההתחייבויות הכולל גבוה בהרבה מנתוני החוב הרשמיים . אם צמיחת ההכנסות תאט, תזרים מזומנים חופשי הקרוב לאפס ישאיר לחברות פחות מרחב תמרון.
רוב בתי ההשקעות עדיין אופטימיים, אך יותר משקיעים מתחילים להיערך להאטה בקצב ההוצאות . השאלה החשובה אינה אם ביג טק תבנה עוד מרכזי נתונים — היא כבר עושה זאת — אלא אם התשואה על ההשקעה תצדיק את ההיקף.
אם תחזית ההכנסות תתממש, התשתית החדשה עשויה להפוך למנוע צמיחה ארוך טווח עבור שירותי הענן וה-AI. אם לא, החברות ייאלצו להתמודד במקביל עם הוצאות פחת גדלות, חוזים ארוכי טווח ותזרים חופשי מצומצם.
לכן, המבחן הפיננסי הגדול של מהפכת ה-AI הוא האם יותר מ-5.3 טריליון דולר שיושקעו עד 2030 יניבו תשואה מקבילה — ולא רק עוד קיבולת מחשוב .