גנומי עופות מציבים אתגר ייחודי בפני טכנולוגיות ריצוף. בניגוד ליונקים, הם כוללים עשרות כרומוזומים זעירים — בהם כרומוזומים קטנים עוד יותר, המכונים "כרומוזומי נקודה" — וכן מקטעים ארוכים של DNA חוזרני. רצפים כאלה קשים לפענוח באמצעות שיטות ריצוף קצרות, משום שהמכונות מתקשות לדעת היכן מסתיים עותק אחד של הרצף והיכן מתחיל הבא .
11 הכרומוזומים הקטנים ביותר לא הורכבו מעולם במלואם. לכן מפות קודמות הכילו פערים רבים, וחלק מהגנים נראו כאילו אינם קיימים כלל .
כדי להתגבר על הבעיה, הצוות, בהובלת המעבדה של אריק ג'רוויס, שילב טכנולוגיות ריצוף בעלות קריאות ארוכות — PacBio HiFi ו־Oxford Nanopore . כאשר החוקרים גילו ש־DNA חוזרני סותם את נקבוביות הריצוף, הם פיתחו שיטות לניקוי חוזר של הנקבוביות במהלך הריצוף. לאחר מכן עברו על ההרכבה באופן ידני, כרומוזום אחר כרומוזום, כדי לסגור את הפערים שנותרו .
התוצאה היא גנום דיפלואידי שעבר הפרדה הורית מלאה — כלומר, ניתן להבחין בו בין ה־DNA שהגיע מכל אחד מההורים — וכן הרכבת T2T, או Telomere-to-Telomere: רצף רציף של כל כרומוזום מקצה לקצה .
ההרכבה החדשה חשפה 2,710 גנים שלא היו ידועים קודם לכן, ובהם 972 גנים המקודדים לחלבונים . דוגמה בולטת היא גן המעורב בתקשורת בין תאי עצב. מדענים סברו שהגן חסר אצל הזברה פינק, אך הוא נמצא למעשה בכרומוזום 31 — כרומוזום קטן ועשיר ברצפים חוזרניים, שאי אפשר היה להרכיב בעבר .
החוקרים הצליחו גם לפענח במלואו את כרומוזום W, הייחודי לנקבות. כ־83% מהכרומוזום מורכב מ־DNA חוזרני, וכשליש מהרצף שלו לא הורכב מעולם קודם לכן .
לממצא הזה יש חשיבות מיוחדת לחקר הבדלים בין זכרים לנקבות בלמידה קולית: גנים בכרומוזומי המין Z ו־W מועשרים בגנים הקשורים להבדלים כאלה, ובהם תהליכים הנשלטים על ידי אסטרוגן. כעת ניתן לבחון את הגנים הללו באופן ישיר .
ממצא נוסף נוגע לצנטרומרים — מבנים שמחזיקים יחד את הכרומטידות האחיות בזמן חלוקת התא. החוקרים מצאו רצף חוזר באורך 716 זוגות בסיסים בצנטרומר של כל כרומוזום בזברה פינק. הרצף כולל מוטיבים הדומים מאוד לאתר העגינה של החלבון האנושי CENP-B .
בנוסף זוהה חלבון מועמד שנראה כי הוא נקשר לאותו אזור. החלבון משתייך לאותה משפחה עתיקה של DNA נייד שממנה התפתח CENP-B אצל יונקים. הדבר מרמז כי לעופות וליונקים עשוי להיות מבנה צנטרומר מאורגן יותר — ודומה יותר — מכפי שסברו בעבר .
המבנה שנחשף בכרומוזומים הזעירים עשוי לשמר את הארגון הקדום של גנומי חולייתנים, ולספק הצצה לאופן שבו הגנומים השתנו לאורך מאות מיליוני שנות אבולוציה .
הזברה פינק לומדת את הקולות שלה באמצעות הקשבה וחיקוי. לכן היא משמשת מודל מרכזי לחקר המוח, הדיבור והלמידה הקולית . עם השלמת הגנום, היא הפכה למין השני בלבד בעל יכולת למידה קולית ולגנום ייחוס מלא; הראשון הוא האדם .
אריק ג'רוויס, העומד בראש המעבדה לנוירוגנטיקה של השפה ברוקפלר, אמר שאם קיימת מולקולה מרכזית שמבדילה בין מינים הלומדים קולות לבין מינים שאינם לומדים אותם — "היא נמצאת שם איפשהו". הגנום השלם מאפשר כעת לחוקרים לחפש ולבדוק את הגנים הרלוונטיים ישירות .
עם זאת, עצם גילוי הגנים אינו מוכיח שהם אחראים ללמידת שירה. הוא מספק לחוקרים מפה שלמה שעל בסיסה אפשר לבחון את פעילותם, את הקשר שלהם למוח ואת ההבדלים ביניהם לבין גנים במינים שאינם לומדים קולות.
הגנום החדש מספק גם נקודת ייחוס חשובה להשוואה בין חולייתנים. במשך שנים התלבטו חוקרים אם גנים מסוימים אכן נעלמו במהלך האבולוציה של העופות, או שפשוט לא נמצאו משום שההרכבות הקודמות היו חלקיות. המפה החדשה מאפשרת להבחין טוב יותר בין אובדן גנטי אמיתי לבין טעות שנבעה מפער בהרכבת הגנום .
הגנום של הזברה פינק הוא חלק ממאמץ רחב יותר של פרויקט גנומי החולייתנים (Vertebrate Genomes Project), שמטרתו ליצור גנומים מלאים לאלפי מיני חולייתנים . ככל שיצטברו הרכבות T2T נוספות, יוכלו החוקרים לשאול שאלות מדויקות יותר על התפתחות הגנומים, על למידה קולית ועל המקור הגנטי של התנהגויות מורכבות.
בינתיים, המפה החדשה מעניקה להם כלי חסר תקדים לחקר האופן שבו מוח של ציפור לומד שיר — ואולי גם להבנת היסודות הביולוגיים של הדיבור האנושי.