החללית הדרום־קוריאנית דנורי תיעדה את פגיעת Falcon 9 בירח בתמונות לפני ואחרי

מה דנורי ראתה?

היתרון המדעי המרכזי של דנורי היה שהיא לא הסתפקה בצילום לאחר האירוע. ב־9 ביולי היא צילמה את אזור הפגיעה הצפוי פעמיים, וכך יצרה תמונות בסיס שניתן להשוות אליהן את מצב פני השטח לאחר ההתרסקות.

כחצי שעה לפני ההתנגשות החלה המקפת לעקוב אחר האזור. מהנדסים ביצעו התאמה מהירה למסלולה, ודנורי חלפה מעל אתר הפגיעה שמונה פעמים בסך הכול: פעם אחת לפני הפגיעה ושבע פעמים אחריה. את התיעוד ברזולוציה הגבוהה ביצעה מצלמת Lunar Terrain Imager, או LUTI.

בתמונות שלאחר הפגיעה נראים כתם כהה וטרי ושדה של חומר שנפלט מן הקרקע. לפי ההערכות, שלב הטיל פגע במהירות של כ־5,400 מייל בשעה — כ־8,690 קמ״ש — ויצר מכתש שרוחבו עשוי להגיע ל־27 מטרים.

מאיפה הגיע שלב הטיל, ולמה הוא פגע בירח?

שלב ה־Falcon 9 נותר לאחר שיגור שנערך בינואר 2025, ובו נשאו הטיל את הנחתת Blue Ghost של Firefly Aerospace ואת הנחתת Hakuto-R של חברת ispace. לאחר ששחרר את המטענים, השלב נותר במסלול גבוה סביב כדור הארץ.

הפגיעה בירח לא הייתה תמרון מתוכנן לסילוק השלב. לחץ קרינת השמש, יחד עם שינויים מצטברים שנגרמו מכוחות הכבידה, שינו בהדרגה את מסלולו — עד שהוא הצטלב עם מסלול הירח.

אסטרונומים עצמאיים זיהו את מסלול ההתנגשות באמצעות נתוני מעקב זמינים לציבור. בהמשך אישרו מצפי כוכבים את האירוע: הטלסקופ הגדול מאוד (VLT) בצ׳ילה זיהה בזמן אמת טביעת אצבע כימית של ענן הפסולת, וחוקרים ממצפה לוול באריזונה מדדו ענן גז של נתרן וליתיום, שגודלו היה כמה עשרות קילומטרים.

לא רק תמונות: מה מודדת PolCam?

דנורי הפעילה גם את PolCam, מצלמה רחבת־שדה למדידות פולרימטריות, שצילמה את אותו אזור לפני הפגיעה ואחריה. פולרימטריה בוחנת את הכיוון ואת העוצמה של האור המוחזר מפני השטח. שינויים במדדים האלה יכולים לספק מידע על גודל גרגרי האבק והסלע, מידת הדחיסה והרכב השכבה העליונה של הקרקע הירחית — הרגולית.

הנתונים יאפשרו לחוקרים לבדוק כיצד פגיעה במהירות גבוהה של גוף חלול מעשה ידי אדם משפיעה על הירח, והאם התוצאה שונה מפגיעתו של מטאורואיד טבעי. מינהל האווירונאוטיקה והחלל של דרום קוריאה מסר כי דפוסי הקיטוב שנמדדו מתאימים לשינויים שנגרמו מפיזור מחדש של חומר דק שנפלט מן הקרקע.

נאס״א תצלם את המכתש מחדש

המקפת Lunar Reconnaissance Orbiter של נאס״א (LRO) צפויה לבצע תצפיות המשך ברזולוציה גבוהה על המכתש הטרי. לרשות החוקרים כבר קיימות תמונות בסיס של האזור מלפני הפגיעה, וההשוואה לתמונות החדשות תאפשר למדוד בדיוק רב יותר את ממדי המכתש ואת דפוס פיזור החומר שנפלט.

גם ShadowCam, מכשיר של נאס״א המותקן על גבי דנורי, יחפש הזדמנויות לצלם אזורים החשוכים לצמיתות בקרבת אתר הפגיעה. המכשיר נועד לעבוד בתנאי תאורה חלשים במיוחד, ולכן הוא עשוי לזהות שינויים עדינים שאינם נראים במצלמות רגילות.

החוקרים מתכננים לשלב בין כל מקורות המידע: תמונות LUTI ברזולוציה גבוהה, מדידות הקיטוב של PolCam, צילומי המצלמה הצרה של LRO וספקטרום כימי שנמדד בטלסקופים בכדור הארץ. השילוב הזה אמור לספק תמונה רחבה של פיזיקת הפגיעה ושל השפעתה על הרגולית הירחית.

למה האירוע חשוב למחקר הירח?

בניגוד לפגיעה אקראית של מטאורואיד, במקרה הזה ידועים מראש בקירוב טוב המסה, המהירות והמבנה של העצם הפוגע. לכן המכתש שנוצר ופיזור החומר סביבו יכולים לשמש נקודת כיול נדירה למודלים שמדמים פגיעות של גופים חלולים מעשה ידי אדם.

הנתונים עשויים לסייע לחוקרים לשפר הערכות של אזורי נחיתה בטוחים ושל אזורי סיכון לפסולת במשימות ירח עתידיות, ובהן משימות Artemis של נאס״א ומשימות של נחתות מסחריות.

במילים אחרות, מה שנראה בתחילה כתאונת מסלול לא מתוכננת הפך לניסוי טבעי מתועד היטב: דנורי הראתה שתיאום מהיר בין חללית במסלול ירחי, טלסקופים בכדור הארץ וכלי מחקר נוספים יכול ללכוד אירוע חולף — ולהפוך מכתש חדש על הירח למקור מידע מדעי.