הנגיף התפשט לחמש מחוזות: איטורי, צפון קיוו, דרום קיוו, הוט-אולה וטְשׁוֹפּוֹ. אזורים במזרח המדינה, הסובלים מעימותים ומחוסר יציבות, מקשים על הגעה למטופלים, על מעקב אחר מגעים ועל שמירה רציפה על נהלי מניעת זיהומים .
מחוז איטורי נותר מוקד ההתפרצות המרכזי: באמצע יולי הוא היווה כ-90% ממספר המקרים המאומתים במדינה .
ב-6 באוגוסט דיווחה בלומברג כי ממשלת קונגו מכינה שינוי רחב של אסטרטגיית ההתמודדות. התוכנית כוללת מתן שירותי בריאות ללא תשלום במחוזות שנפגעו במזרח המדינה, הרחבת הבדיקות של חיסונים ניסיוניים ומעבר למודל תגובה שמבוסס יותר על הנהגת הכפרים והקהילות המקומיות .
המעבר לתגובה קהילתית נועד להתמודד עם אחד האתגרים המרכזיים במשבר: אמצעי בריאות הציבור יעילים פחות כאשר התושבים אינם יכולים להגיע בקלות למרפאות, כאשר צוותים מתקשים להיכנס לאזורים מסוימים וכאשר האמון במערכות החיצוניות נמוך.
לאבולה יש כמה זנים, והכלים שפותחו נגד זן אחד אינם בהכרח יעילים נגד האחרים. בניגוד לזן זאיר, שעבורו קיימים חיסונים מורשים וטיפולים ייעודיים, עבור מחלת נגיף הבונדיבוגיו אין כיום חיסון מורשה או טיפול ספציפי . ארגון הבריאות העולמי מאשר כי אין אמצעי מניעה או טיפול מורשים המיועדים למחלה זו .
בפועל, צוותי הטיפול נשענים על טיפול תומך, זיהוי מהיר של חולים, בידוד, איתור אנשים שבאו במגע עם חולים, חיטוי קפדני וקבורה בטוחה. הפעלת כל המערך הזה מורכבת במיוחד באזורי לחימה ובקהילות מרוחקות .
כמה מועמדים נמצאים במסלול מואץ, אך חשוב להדגיש: כולם עדיין ניסיוניים, והימצאותם בניסוי אינה מעידה שהם כבר הוכחו כיעילים או זמינים לציבור.
ב-5 באוגוסט הודיע משרד החוץ האמריקאי כי בכוונתו להעמיד 242 מיליון דולר נוספים למאבק המיידי באבולה, להכנות להתפרצויות נוספות ולסיוע הומניטרי באזור . בכך מגיעה התמיכה הישירה שעליה הכריזה ארצות הברית ליותר מ-512 מיליון דולר .
ארצות הברית היא התורמת הכספית הגדולה ביותר למאמץ הבינלאומי להתמודדות עם ההתפרצות . הכספים מיועדים לא רק לטיפול בחולים, אלא גם למעקב אפידמיולוגי, בדיקות, מניעת הדבקות, פעילות בגבולות וסיוע לקהילות שנפגעו.
ההתפרצות הוכרזה רשמית ב-15 במאי 2026, כאשר כבר זוהו שמונה מקרים מאומתים במעבדה ו-246 מקרים חשודים . עם זאת, ממצאים אפידמיולוגיים מצביעים על כך שהנגיף הסתובב בקהילה ללא זיהוי מאז סוף 2025 או תחילת 2026 .
המשמעות היא שההתפרצות התקדמה במשך חודשים לפני שהתקבלה תמונה ברורה של היקפה. העיכוב אפשר לנגיף להתבסס בכמה מחוזות, והפך את התגובה המאוחרת למורכבת בהרבה — במיוחד באזור שבו סכסוכים, מרחקים גדולים ומערכת בריאות פגיעה מקשים על כל פעולה.
המאבק בקונגו מתנהל בשני מסלולים במקביל. בטווח הקצר, הרשויות חייבות לעצור את שרשראות ההדבקה באמצעות איתור, בידוד, טיפול ומעורבות של הקהילות. בטווח הארוך יותר, התוצאה תלויה בשאלה אם אחד ממועמדי החיסון או הטיפול יוכיח בטיחות ויעילות בניסויים.
כל עוד אין חיסון או טיפול מאושר נגד בונדיבוגיו, גם הזרמת כספים גדולה וגם התרחבות של הניסויים לא יחליפו את אמצעי בריאות הציבור הבסיסיים. הם רק יקנו לצוותים בשטח זמן — משאב שההתפרצות הזו כבר בזבזה חודשים לפני שזוהתה.