החוקרים ניתחו 420 תגובות מטבוליות מרכזיות ומצאו שהאנזימים המזרזים את התגובות הללו אינם משותפים לבקטריות ולארכאונים. למעשה, האבות הקדמונים של כל שושלת פיתחו מבני אנזימים שונים לחלוטין כדי לבצע את אותן פונקציות חיוניות. המחבר הראשי, ויליאם מרטין, הסביר: "הנתונים החדשים מותירים רק מסקנה אחת... אנחנו מסתכלים על מקור אחד של הקוד הגנטי, אבל על שני מקורות של החיים."
האב הקדמון האוניברסלי האחרון (LUCA – Last Universal Common Ancestor) זוכה להגדרה מחודשת בתמונה החדשה. LUCA לא היה תא חי שחי באופן עצמאי, אלא ישות קדם-תאית, מעין "טבח כימי" שלא היה לו מטבוליזם מלא. כ-50% מ-420 התגובות המטבוליות החיוניות זורזו ב-LUCA על ידי מתכות טבעיות כמו ברזל, ניקל וקובלט, שהיו מצויות בסביבה העשירה של נביעות הידרותרמיות בים העמוק.
אחת התעלומות הגדולות בחקר ראשית החיים היא כיצד תאים קדומים הפקידו אנרגיה לפני שהיה להם ATP (המולקולה המשמשת כ'מטבע האנרגיה' האוניברסלי בתאים מודרניים). המחקר מציע תשובה מפתיעה: זרחן במצבו המופחת (פוספיט, HPO₃²⁻), יחד עם פלדיום במצבו הטבעי (פאלאדיום), שימשו כמערכת אנרגיה כימית פרה-ביוטית.
פוספיט הוא צורה נדירה של זרחן שמופיעה באופן טבעי בנביעות הידרותרמיות מסוג סרפנטיניזציה. כאשר פוספיט מגיב עם תרכובות אורגניות בנוכחות פלדיום טבעי (Pd⁰), הוא מבצע תגובות פוספורילציה (קישור קבוצות זרחניות) במים תוך שעות עד ימים. "פוספיט ופלדיום מחליפים ATP ואנזימים; זה מדהים, וזה הופך את האבולוציה המוקדמת להרבה יותר קלה להבנה", אמרה שותפת המחקר, מנון שליקר.
המודל המסורתי של עץ החיים מציג גזע עבה – LUCA – שממנו מסתעפים כל החיים. המחקר הנוכחי מציע טופולוגיה שונה לחלוטין: שני גזעים נפרדים (בקטריות וארכאונים) שהתפצלו עוד בשלב הקדם-חי, בשורשי העץ. האב הקדמון, LUCA, היה ישות קדם-תאית, לא יצור חי, ושתי השושלות העיקריות התפתחו ממנו באופן בלתי תלוי לעולם התאי.
במילים אחרות: סביר להניח שהחיים לא נוצרו באירוע אחד ויחיד, אלא הגיחו בתהליך דו-שלבי, שבו בקטריות וארכאונים (שהיום מהווים את רוב המגוון המיקרוביאלי על פני כדור הארץ) התפתחו למצב החי באופן נפרד, תוך שימוש בפוספיט ופלדיום כמקור אנרגיה ראשוני, בתנאים של נביעות הידרותרמיות קדומות בים העמוק.