ב-5 באוגוסט 2026, קיימברידג' הודיעה שהיא פותחת בחקירה רשמית נגד ארדיי בשל "מידע חדש שהתקבל בנוגע לכישוריו האקדמיים ומינויים לשם כבוד" . שעות ספורות לאחר מכן, ארדיי התפטר מידית מתפקידו כפרופסור לסוציולוגיה ומחברותו בקולג' ישו (Jesus College) . האוניברסיטה חשפה כי בנוסף לחקירה העיקרית, מתנהלות גם "תלונות מתמשכות על התנהלות אקדמית" תחת מדיניות ההתנהלות הפסולה במחקר .
הסערה, שהתפוצצה לראשונה בפומבי על ידי החוקר לשעבר של קיימברידג', נייתן קופנאס (Nathan Cofnas), כוללת מספר טענות נפרדות:
גניבה ספרותית (פלגיאט): קופנאס טען שמצא 188 משפטים בעבודת הדוקטורט של ארדיי שהועתקו כמעט מילה במילה מעבודת דוקטורט של סטודנטית אחרת, פאולה זבוז'דיאק-מאיירס, שפורסמה שש שנים קודם לכן . תוכנה לזיהוי פלגיאט מצאה לכאורה ש"קטעים רבים הועתקו בעריכה מינימלית, ולעיתים תוך שמירה על טעויות הגהה מהמקור" . חשוב לציין כי אוניברסיטת ליברפול ג'ון מורס, שבה ארדיי סיים את הדוקטורט, בדקה את הטענות בעבר ומצאה כי "לא ביצע פלגיאט" . אולם הבדיקה הזו עצמה מעוררת כעת שאלות.
תביעות צדקה ומרוצי סיבולת מפוברקים: ארדיי הצהיר שגייס יותר מ-5 מיליון ליש"ט לצדקה באמצעות הישגי ספורט בלתי נתפסים: ריצת 30 מרתונים ב-35 ימים, 600 מייל (כ-965 ק"מ) על הליכון בשישה ימים ועוד. התחקיר העיתונאי לא הצליח לאמת את סכום התרומות . ארדיי טען שהכסף גויס בעזרת אחרים במשך 20 שנה, אך לא יכול למסור את שמותיהם בשל הסכמי סודיות (NDA) . הוא אמר ל'טיימס': "אני לא יכול לגרום לאנשים להאמין לי... אף אחד לא חי את חייו כשיש לו קבלה על כל דבר שהוא אומר או עושה" .
מינויים לשם כבוד באוניברסיטאות שאין להן תיעוד עליהם: מספר אוניברסיטאות דיווחו שאין להן כל תיעוד על התפקידים שלדברי ארדיי החזיק בהן .
ספר שלא פורסם: ה'דיילי טלגרף' חשף שארדיי טען שגרם לפרסום ספר, אך לא נמצא תיעוד לכך .
פרשת ראש החזיר: ארדיי סיפר בראיונות תקשורתיים שראש חזיר כרות נשלח לבית הוריו כחלק ממסע הפחדה גזעני. החקירה העלתה שאלות האם האירוע הזה באמת התרחש . משטרת המטרופולין של לונדון אישרה כי אין לה תיעוד על חקירה כזו .
בהודעה שפרסם באתר 'פרויקט החוק הטוב' (Good Law Project), כתב ארדיי: "בצער עמוק אני כותב כדי להתפטר, באופן מיידי, ממשרתי באוניברסיטת קיימברידג' ובקולג' ישו. כשקיבלתי את הכבוד יוצא הדופן להיות פרופסור לסוציולוגיה בקיימברידג', זה היה ללא ספק הזכות המקצועית הגדולה ביותר בחיי. השנים מאז מינויי היו מסומנות ברמה בלתי פוסקת של ביקורת ציבורית והתקפות אישיות... מגיע רגע שהמחיר האישי הופך כבד מדי. למען רווחתי האישית, למען משפחתי ולמען אלו שעמדו לצידי בתקופה קשה זו, הגעתי למסקנה שהדרך היחידה לסיים פרק זה היא להתרחק. זו אינה סיום עבודתי. כשיגיע הזמן, אשוב" . הוא הדגיש שההתפטרות אינה הודאה ב"נרטיבים שאפפו אותי" .
אולי הממד החריג ביותר בסיפור מערב את ג'ק גרוב (Jack Grove), כתב של 'Times Higher Education'. גרוב אסף תיק מסועף בן 63 עמודים שתיעד לכאורה את הגניבה הספרותית של ארדיי. הוא שלח לארדיי סדרת שאלות פורמליות. בתגובה, פרקליטיו של ארדיי ממשרד 'קרטר-ראק' (Carter-Ruck) התלוננו במשטרה נגד גרוב באשמת הטרדה .
התוצאה: סקוטלנד יארד (משטרת המטרופולין של לונדון) חקרה את גרוב במשך ארבעה חודשים והורתה לו להפסיק ליצור קשר עם ארדיי . קריטי: כשהמשטרה הודיעה לגרוב שהתיק נסגר, היא ציינה שהוא לא יצר קשר עם ארדיי במשך ארבעה חודשים - הקשר האחרון היה שאלת התגובה הרשמית מספטמבר . עורך דינו של ארדיי האשים את גרוב בהטרדה על רקע גזעני .
בנפרד, העורך של 'Times Higher Education', כריס האברגל (Chris Havergal), השעה את פרסום התחקיר המקורי של גרוב לאחר שקיבל מכתב איום ממשרד עורכי הדין של ארדיי . העורך אמר מאוחר יותר ש"הרגיש שהחקירה שלנו הייתה עיתונאית ועריכתית תקינה" אך סירב להתייחס להחלטה העריכתית . הפרשה כולה עוררה חששות כבדים בנוגע לחופש העיתונות בבריטניה, עם מבקרים שטוענים שארדיי השתמש בתלונות משטרתיות ואיומים בתביעות לשון הרע כדי לחנוק ביקורת עיתונאית .
הממואר של ארדיי, "Great and Unfortunate Things" (בהוצאת Simon & Schuster), היה אמור לצאת לאור באוגוסט 2026. התפטרותו עלולה לעצור את פרסומו . ארדיי אמר שהוא זקוק "לזמן להחלים" ומתכנן לחזור לעבודה אקדמית, אך לא נתן לוח זמנים . עדיין לא ברור אם חקירות קיימברידג' יימשכו כעת כשארדיי התפטר, והאם יתפרסמו ממצאים. הדיון סביב חופש העיתונות וחקירתו של ג'ק גרוב על ידי המשטרה צפוי להימשך .