בין הטילים הבליסטיים שנעשה בהם שימוש היו Iskander-M, טילי KN-23 מתוצרת צפון קוריאה, טילי זירקון — טילים היפרסוניים נגד ספינות שנעשה בהם שימוש גם נגד מטרות יבשתיות — וכן טילי S-300 ו-S-400 ששימשו לתקיפות קרקעיות .
בלילה שבין 18 ל-19 ביולי דיווח חיל האוויר האוקראיני על יותר מ-42 טילים בליסטיים ששוגרו לעבר קייב. לפי הדיווח, המטח כלל 10 טילי זירקון, 25 טילי Iskander-M ו-KN-23, וכן שבעה טילי S-300 ו-S-400 .
בסוף החודש, בלילה שבין 29 ל-30 ביולי, רוסיה שיגרה גם מטח משולב של 284 כטב״מי Shahed ו-Gerbera, לצד טילי שיוט וטילים בליסטיים — מטח הכטב״מים הגדול ביותר בלילה יחיד מאז תחילת המלחמה .
מיירטי ה-PAC-3, המשמשים את מערכת הפטריוט ליירוט טילים בליסטיים, היו במחסור קריטי כבר במהלך יוני, ולפי גורמים אוקראיניים המלאי למעשה אזל עד 1 ביולי .
בשתי המתקפות הגדולות הראשונות של החודש, ב-2 וב-6 ביולי, אוקראינה לא הצליחה ליירט אף אחד מ-23 טילי Iskander-M או את ששת טילי הזירקון והאוניקס ששוגרו לעבר קייב . בשתי התקיפות יחד פגעו במטרותיהם 49 מתוך 53 טילים בליסטיים — שיעור הצלחה של יותר מ-92% עבור רוסיה .
במבט על כל החודש, אוקראינה יירטה כ-36 מתוך 126 הטילים הבליסטיים ששוגרו לעברה — כ-29% בלבד. במילים אחרות, בערך שלושה מכל ארבעה טילים בליסטיים הצליחו לחדור את מערך ההגנה . עד סוף יולי ירד שיעור היירוט של טילים בליסטיים ל״כמעט אפס״ .
הפער לא היה אחיד מול כל סוגי האיומים. אוקראינה המשיכה ליירט כ-90% מהכטב״מים וכ-69% עד 89% מטילי השיוט, הנחשבים מטרות נגישות יותר עבור מערכות ההגנה הקיימות . כך נוצר מצב שבו המערך האוקראיני עדיין הצליח להתמודד עם חלק גדול מהכטב״מים, אך התקשה במיוחד מול הטילים המהירים והבליסטיים.
ההסלמה האווירית התבטאה בשורה של תקיפות קטלניות ברחבי אוקראינה:
לפי נתוני האו״ם, מספר הנפגעים האזרחים באוקראינה במחצית הראשונה של 2026 עלה ב-37% לעומת התקופה המקבילה ב-2025. נציגת האו״ם אמרה כי טילים בליסטיים ארוכי-טווח וכטב״מים פוגעים ב״אזורים עירוניים צפופי אוכלוסין המרוחקים מקו החזית״ .
במקביל להחמרת המחסור, התפתח משבר דיפלומטי סביב האפשרות לייצר את מיירטי הפטריוט באופן עצמאי.
ב-8 ביולי הודיע נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ כי וושינגטון תעניק לאוקראינה רישיון לייצר בשטחה מיירטי פטריוט . למחרת אישר הנשיא וולודימיר זלנסקי כי הושג הסכם עקרוני ברמה המדינית .
אולם ב-31 ביולי טראמפ נסוג מההצהרה. הוא אמר שארצות הברית ״לא הסכימה״ שאוקראינה תבנה את הטילים, והוסיף כי וושינגטון צריכה להיות ״זהירה מאוד לפני שהיא מאפשרת למישהו לייצר אותם״ .
גם אילו ההסכם היה מתקדם ללא עיכובים, מומחים העריכו כי הקמת קו ייצור הייתה אורכת לפחות שנה . לכן, ייצור מקומי לא היה פותר את המחסור המיידי שנוצר בקיץ.
במהלך יולי המשיכה רוסיה בקצב תקיפות גבוה, ונראה כי היא ניצלה את המחסור במיירטים כדי להעדיף טילים בליסטיים — האיום שאוקראינה התקשתה יותר ויותר לעצור .
אוקראינה, מצדה, המשיכה להפעיל מערכה ארוכת-טווח משלה באמצעות כטב״מים נגד אזורים בעורף הרוסי. במקביל, צוותי אש ניידים ומטוסי קרב שינו את שיטות הפעולה נגד כטב״מי Shahed. ב-30 ביולי הצליחו הכוחות האוקראיניים ליירט 93% מהכטב״מים במתקפה גדולה — שיעור שיא .
אך ההישגים מול הכטב״מים לא פתרו את הבעיה המרכזית: קצב הייצור הרוסי של טילים וכטב״מים המשיך לעלות על קצב אספקת המיירטים מצד בעלות בריתה של אוקראינה . יולי המחיש לכן לא רק את עוצמת המתקפה הרוסית, אלא גם עד כמה מלאי של טילי הגנה מתקדמים יכול להפוך לגורם המכריע במערכה על שמי הערים.