עוד לפני ההנחיה הנשיאותית הודיע פדורוב כי משרד ההגנה מתכנן להתקשר על רכישת 25 אלף כלי UGV במחצית הראשונה של 2026 בלבד — יותר מפי שניים מהכמות שנרכשה בכל 2025 . היעד הרחב יותר הוא להעביר 100% מהלוגיסטיקה בקו החזית למערכות רובוטיות .

איהור שמיריאוב, העומד בראש תחום ה-UGV בפלטפורמת החדשנות הביטחונית האוקראינית Brave1, העריך כי אוקראינה אף עשויה לעבור את היעד של 50 אלף היחידות . נכון לאמצע 2026, ההזמנות שכבר הוצבו עברו את רף 22 אלף הכלים .

מהרובוטים הלוגיסטיים אל קו האש

היקף הפעילות המבצעית גדל במהירות. עד אמצע 2026 השלימו כלי ה-UGV האוקראיניים יותר מ-65 אלף משימות, לאחר שמספר המשימות החודשי יותר מהוכפל במחצית הראשונה של השנה . לפי דיווחים, הרובוטים אחראים לכ-90% מהפעילות הלוגיסטית של הצבא האוקראיני — ובהובלת תחמושת ואספקה, בפינוי נפגעים ובמשימות הנדסיות .

בין אבני הדרך שדווחו:

• גדוד UGV ייעודי ראשון: אוקראינה הקימה את מה שתואר כגדוד כלי הרכב הקרקעיים הבלתי מאוישים הייעודי הראשון בעולם .
• הגנה רובוטית שנמשכה 45 ימים: כלי רכב יחיד, שהופעל מרחוק וצויד במקלע, הגן על צומת מרכזי תחת התקפות רוסיות במשך 45 ימים רצופים. הקורפוס השלישי של צבא אוקראינה כינה זאת "המבצע ההגנתי הרובוטי המלא הראשון" של המדינה .
• מעבר לתפקיד התקפי: לצד הובלה, פינוי וסילוק מוקשים, מערכות UGV נושאות כיום אמצעי לוחמה אלקטרונית, מכ״מים, טילים ומרגמות, ומשמשות יותר ויותר גם למשימות תקיפה ישירות .
• שילוב עם רחפנים אוויריים: לפי דיווחים, השימוש המשולב ב-UGV וברחפנים סייע לכוחות האוקראיניים להשיב עד 600 קמ״ר של שטח במחצית הראשונה של 2026 .

מחקר של המכון המרכזי למחקר של הכוחות המזוינים של אוקראינה מצא כי השימוש ב-UGV הפחית את מספר הנפגעים האוקראינים ב-30% .

תעשייה של מאות דגמים

הביקוש הצבאי דוחף את התעשייה הביטחונית המקומית להתרחב בקצב יוצא דופן. כמעט 300 חברות מייצרות כיום כ-550 סוגים שונים של כלי רכב קרקעיים בלתי מאוישים, המותאמים ללוגיסטיקה, פינוי רפואי, סילוק מוקשים ולחימה .

חברת Trinity Robotics, מיצרניות ה-UGV הבולטות במדינה, מתכננת להכפיל את הייצור לכ-2,200 יחידות ב-2026. החברה גם מנהלת מגעים עם שותפה צרפתית להקמת ייצור בצרפת .

חברת Tencore מסרה כי סיפקה יותר מ-2,000 רובוטים במהלך 2025 — מספר גבוה יותר ממלאי הרובוטיקה הקרקעית שהפעיל צבא ארצות הברית לאורך כל התקופה המקבילה, לפי הדיווח המצוטט . באפריל 2026 כבר חתמה סוכנות הרכש הביטחוני של אוקראינה על 19 חוזים בהיקף של 268 מיליון דולר .

אלא שההתרחבות המהירה יוצרת גם בעיה מעשית: מפעילים אוקראינים אמרו כי הצבא אינו זקוק בהכרח לעוד ועוד דגמים, אלא ליותר מרכזי שירות, תחזוקה, חלקי חילוף ותמיכה טכנית עבור מאות הדגמים שכבר נמצאים בשימוש .

שותפויות עם אירופה

יוזמת "Build with Ukraine", שהושקה ב-2025, מבקשת להפוך את הידע שנצבר בחזית לשיתופי פעולה תעשייתיים עם מדינות זרות . כמה מהשותפויות המרכזיות בתחום הרובוטיקה כוללות:

• ARX Industries: חברת ARX Robotics ממינכן ויצרנית הרובוטים האוקראינית Roboneers הקימו מיזם משותף לייצור סדרתי של אלפי UGV חמושים. הייצור הראשוני מתוכנן בגרמניה, עם יעד לייצר כמה אלפי יחידות מדגם Rys Pro בשנה הראשונה ולהתרחב לעשרות אלפים בשנה .
• פלטפורמת MAUL השוודית-אוקראינית: חברת AIDronesUA האוקראינית ו-Njord Technology השוודית הסכימו לייצר בהיקף גדול רובוט שפותח על סמך הניסיון מהחזית ומשמש לפינוי נפגעים, להובלת אספקה ותחמושת ולמשימות לוגיסטיות .
• רובוטי TerMIT: גרמניה ואוקראינה בנו יחד 2,000 רובוטי TerMIT בתוך שנה, בסיוע מימון אירופי וחבילות מימון של בנקים גרמניים בהיקף העולה על 150 מיליון אירו .
• בינה מלאכותית דנית-אוקראינית: Frontline Robotics ו-Dropla מפתחות יכולות לזיהוי איומים בזמן אמת עבור כלי UGV .
• השתלבות בנאט״ו: כלי האספקה האוקראיני Bizon-L קיבל אישור רישום בקטלוג של נאט״ו, צעד שעשוי להקל על שילובו הרחב יותר במערכות הברית .

האם הרובוטים יחליפו את החי״ר?

הניסיון האוקראיני מצביע על שינוי משמעותי, אך לא על היעלמותו של החייל האנושי. תא״ל אנדריי בילצקי, מפקד הקורפוס השלישי, טען כי יחידות שמשלבות UGV באופן פעיל עשויות להפחית את הצורך בחיילי חי״ר בקו הקדמי בעד 30% עד סוף 2026 — ובעתיד אף להגיע להפחתה של 80%. עם זאת, הוא הדגיש כי חיילי חי״ר יישארו חיוניים למשימות בשטח בנוי וללחימה מטווח קרוב .

חוקרי Modern War Institute בווסט פוינט מציינים כי אוקראינה עברה משורת ניסויים נקודתיים ליכולת רובוטית מרושתת ומשולבת. עם זאת, המערכות עדיין מתקשות להתמודד עם תוואי שטח מורכב, עם שיבושי לוחמה אלקטרונית ועם קבלת החלטות אוטונומית תחת אש .

גם דגמים מתקדמים אינם חסינים. שיבושי תקשורת, רחפני תקיפה רוסיים, בוץ, שלג ותקלות מכניות עלולים להשבית כלי רכב. לכן, המודל המתפתח אינו בהכרח "צבא ללא חיילים", אלא צבא שבו מכונות סופגות חלק מהסיכון ומאפשרות לאנשי הצוות להישאר רחוק יותר מאזור ההרג.

המשמעות עבור צבאות אחרים

המהלך האוקראיני עשוי להשפיע על תפיסת ההגנה במדינות נוספות המתמודדות עם מחסור בכוח אדם, עם קשיי גיוס או עם איום של רחפנים בשדה הקרב. אוקראינה מדגימה כיצד אפשר לשלב מערכות קרקעיות ואוויריות, לוחמה אלקטרונית, תוכנה ותעשייה פרטית ברשת אחת של תמיכה מבצעית .

הניסיון הזה כבר מחלחל לשוק הביטחוני של נאט״ו, לשיתופי פעולה תעשייתיים באירופה ולתוכניות מחקר בתחום הרובוטיקה הקרקעית . מודל "Build with Ukraine" מוסיף ממד תעשייתי: חברות זרות אינן רק מוכרות ציוד לקייב, אלא מקימות מיזמי ייצור משותפים באוקראינה ובמדינות שותפות .

החזית באוקראינה הפכה, למעשה, למעבדת ניסוי בקנה מידה גדול עבור כלי רכב קרקעיים בלתי מאוישים. היעד של 50 אלף מערכות ב-2026 עדיין תלוי ביכולת הייצור, האספקה והתחזוקה — אבל כבר עכשיו ברור שהרובוטים אינם עוד גאדג׳ט ניסיוני. הם הפכו לחלק מהדרך שבה מלחמות מתנהלות, ובעיקר מהדרך שבה צבאות מנסים להשאיר את החיילים האנושיים מחוץ לאזורים המסוכנים ביותר.

עוד לפני ההנחיה הנשיאותית הודיע פדורוב כי משרד ההגנה מתכנן להתקשר על רכישת 25 אלף כלי UGV במחצית הראשונה של 2026 בלבד — יותר מפי שניים מהכמות שנרכשה בכל 2025 . היעד הרחב יותר הוא להעביר 100% מהלוגיסטיקה בקו החזית למערכות רובוטיות .

איהור שמיריאוב, העומד בראש תחום ה-UGV בפלטפורמת החדשנות הביטחונית האוקראינית Brave1, העריך כי אוקראינה אף עשויה לעבור את היעד של 50 אלף היחידות . נכון לאמצע 2026, ההזמנות שכבר הוצבו עברו את רף 22 אלף הכלים .

מהרובוטים הלוגיסטיים אל קו האש

היקף הפעילות המבצעית גדל במהירות. עד אמצע 2026 השלימו כלי ה-UGV האוקראיניים יותר מ-65 אלף משימות, לאחר שמספר המשימות החודשי יותר מהוכפל במחצית הראשונה של השנה . לפי דיווחים, הרובוטים אחראים לכ-90% מהפעילות הלוגיסטית של הצבא האוקראיני — ובהובלת תחמושת ואספקה, בפינוי נפגעים ובמשימות הנדסיות .

בין אבני הדרך שדווחו:

• גדוד UGV ייעודי ראשון: אוקראינה הקימה את מה שתואר כגדוד כלי הרכב הקרקעיים הבלתי מאוישים הייעודי הראשון בעולם .
• הגנה רובוטית שנמשכה 45 ימים: כלי רכב יחיד, שהופעל מרחוק וצויד במקלע, הגן על צומת מרכזי תחת התקפות רוסיות במשך 45 ימים רצופים. הקורפוס השלישי של צבא אוקראינה כינה זאת "המבצע ההגנתי הרובוטי המלא הראשון" של המדינה .
• מעבר לתפקיד התקפי: לצד הובלה, פינוי וסילוק מוקשים, מערכות UGV נושאות כיום אמצעי לוחמה אלקטרונית, מכ״מים, טילים ומרגמות, ומשמשות יותר ויותר גם למשימות תקיפה ישירות .
• שילוב עם רחפנים אוויריים: לפי דיווחים, השימוש המשולב ב-UGV וברחפנים סייע לכוחות האוקראיניים להשיב עד 600 קמ״ר של שטח במחצית הראשונה של 2026 .

מחקר של המכון המרכזי למחקר של הכוחות המזוינים של אוקראינה מצא כי השימוש ב-UGV הפחית את מספר הנפגעים האוקראינים ב-30% .

תעשייה של מאות דגמים

הביקוש הצבאי דוחף את התעשייה הביטחונית המקומית להתרחב בקצב יוצא דופן. כמעט 300 חברות מייצרות כיום כ-550 סוגים שונים של כלי רכב קרקעיים בלתי מאוישים, המותאמים ללוגיסטיקה, פינוי רפואי, סילוק מוקשים ולחימה .

חברת Trinity Robotics, מיצרניות ה-UGV הבולטות במדינה, מתכננת להכפיל את הייצור לכ-2,200 יחידות ב-2026. החברה גם מנהלת מגעים עם שותפה צרפתית להקמת ייצור בצרפת .

חברת Tencore מסרה כי סיפקה יותר מ-2,000 רובוטים במהלך 2025 — מספר גבוה יותר ממלאי הרובוטיקה הקרקעית שהפעיל צבא ארצות הברית לאורך כל התקופה המקבילה, לפי הדיווח המצוטט . באפריל 2026 כבר חתמה סוכנות הרכש הביטחוני של אוקראינה על 19 חוזים בהיקף של 268 מיליון דולר .

אלא שההתרחבות המהירה יוצרת גם בעיה מעשית: מפעילים אוקראינים אמרו כי הצבא אינו זקוק בהכרח לעוד ועוד דגמים, אלא ליותר מרכזי שירות, תחזוקה, חלקי חילוף ותמיכה טכנית עבור מאות הדגמים שכבר נמצאים בשימוש .

שותפויות עם אירופה

יוזמת "Build with Ukraine", שהושקה ב-2025, מבקשת להפוך את הידע שנצבר בחזית לשיתופי פעולה תעשייתיים עם מדינות זרות . כמה מהשותפויות המרכזיות בתחום הרובוטיקה כוללות:

• ARX Industries: חברת ARX Robotics ממינכן ויצרנית הרובוטים האוקראינית Roboneers הקימו מיזם משותף לייצור סדרתי של אלפי UGV חמושים. הייצור הראשוני מתוכנן בגרמניה, עם יעד לייצר כמה אלפי יחידות מדגם Rys Pro בשנה הראשונה ולהתרחב לעשרות אלפים בשנה .
• פלטפורמת MAUL השוודית-אוקראינית: חברת AIDronesUA האוקראינית ו-Njord Technology השוודית הסכימו לייצר בהיקף גדול רובוט שפותח על סמך הניסיון מהחזית ומשמש לפינוי נפגעים, להובלת אספקה ותחמושת ולמשימות לוגיסטיות .
• רובוטי TerMIT: גרמניה ואוקראינה בנו יחד 2,000 רובוטי TerMIT בתוך שנה, בסיוע מימון אירופי וחבילות מימון של בנקים גרמניים בהיקף העולה על 150 מיליון אירו .
• בינה מלאכותית דנית-אוקראינית: Frontline Robotics ו-Dropla מפתחות יכולות לזיהוי איומים בזמן אמת עבור כלי UGV .
• השתלבות בנאט״ו: כלי האספקה האוקראיני Bizon-L קיבל אישור רישום בקטלוג של נאט״ו, צעד שעשוי להקל על שילובו הרחב יותר במערכות הברית .

האם הרובוטים יחליפו את החי״ר?

הניסיון האוקראיני מצביע על שינוי משמעותי, אך לא על היעלמותו של החייל האנושי. תא״ל אנדריי בילצקי, מפקד הקורפוס השלישי, טען כי יחידות שמשלבות UGV באופן פעיל עשויות להפחית את הצורך בחיילי חי״ר בקו הקדמי בעד 30% עד סוף 2026 — ובעתיד אף להגיע להפחתה של 80%. עם זאת, הוא הדגיש כי חיילי חי״ר יישארו חיוניים למשימות בשטח בנוי וללחימה מטווח קרוב .

חוקרי Modern War Institute בווסט פוינט מציינים כי אוקראינה עברה משורת ניסויים נקודתיים ליכולת רובוטית מרושתת ומשולבת. עם זאת, המערכות עדיין מתקשות להתמודד עם תוואי שטח מורכב, עם שיבושי לוחמה אלקטרונית ועם קבלת החלטות אוטונומית תחת אש .

גם דגמים מתקדמים אינם חסינים. שיבושי תקשורת, רחפני תקיפה רוסיים, בוץ, שלג ותקלות מכניות עלולים להשבית כלי רכב. לכן, המודל המתפתח אינו בהכרח "צבא ללא חיילים", אלא צבא שבו מכונות סופגות חלק מהסיכון ומאפשרות לאנשי הצוות להישאר רחוק יותר מאזור ההרג.

המשמעות עבור צבאות אחרים

המהלך האוקראיני עשוי להשפיע על תפיסת ההגנה במדינות נוספות המתמודדות עם מחסור בכוח אדם, עם קשיי גיוס או עם איום של רחפנים בשדה הקרב. אוקראינה מדגימה כיצד אפשר לשלב מערכות קרקעיות ואוויריות, לוחמה אלקטרונית, תוכנה ותעשייה פרטית ברשת אחת של תמיכה מבצעית .

הניסיון הזה כבר מחלחל לשוק הביטחוני של נאט״ו, לשיתופי פעולה תעשייתיים באירופה ולתוכניות מחקר בתחום הרובוטיקה הקרקעית . מודל "Build with Ukraine" מוסיף ממד תעשייתי: חברות זרות אינן רק מוכרות ציוד לקייב, אלא מקימות מיזמי ייצור משותפים באוקראינה ובמדינות שותפות .

החזית באוקראינה הפכה, למעשה, למעבדת ניסוי בקנה מידה גדול עבור כלי רכב קרקעיים בלתי מאוישים. היעד של 50 אלף מערכות ב-2026 עדיין תלוי ביכולת הייצור, האספקה והתחזוקה — אבל כבר עכשיו ברור שהרובוטים אינם עוד גאדג׳ט ניסיוני. הם הפכו לחלק מהדרך שבה מלחמות מתנהלות, ובעיקר מהדרך שבה צבאות מנסים להשאיר את החיילים האנושיים מחוץ לאזורים המסוכנים ביותר.