באמצע יולי, S&P Global דיווחה כי זרימת הנפט מהמפרץ עדיין נמוכה ב-50% מהרמות שקדמו למלחמה . ההסלמה ביולי – כולל ההכרזה האמריקאית על מצור ימי על כל חופי איראן ב-13 ביולי – דחפה את מחיר חבית ברנט (Brent) לשיא של חודש
. בתי הזיקוק באסיה, שתכננו להגדיל את התפוקה באוגוסט, מצאו עצמם תחת איום ישיר
.
ההפוגה מעולם לא הייתה בת קיימא: כל הפסקת אש הופרה במהירות, וזרימת הנפט מהמפרץ לא שבה לרמות שקדמו למלחמה במהלך יולי.
יולי התאפיין בתנודתיות קיצונית תוך-חודשית:
ברנט סיים את יולי בעלייה של כ-20% בחודש, למרות הנסיגה בסוף החודש . תחזית האנרגיה לטווח קצר של EAI (יולי) חזתה שברנט יעמוד על ממוצע של 96 דולר לחבית לשנת 2026 כולה ו-76 דולר ב-2027
.
אנליסטים העלו בחדות את תחזיות מחיר הנפט לשנת 2026:
עד סוף מאי, סקר של רויטרס בקרב 33 כלכלנים ואנליסטים חזה כי ברנט יעמוד על ממוצע של 84.44 דולר לחבית ב-2026 ו-WTI (West Texas Intermediate) על 84.63 דולר . תחזית EAI מאפריל הניחה שברנט יעמוד על 103 דולר לחבית במרץ 2026
.
חמש חברות הסחר הגדולות ביפן היו בין הנהנות העיקריות מהפרעות האספקה:
הדרך לנורמליזציה נותרה לא ברורה נכון לסוף יולי 2026:
בקיצור, יולי 2026 היה חודש של תנודות חדות – חזרה קצרה למחירים שטרם המלחמה, זינוק דרמטי ל-100 דולר, ונסיגה בסוף החודש – אך ללא פתרון בר קיימא. נפחי הייבוא האסייתיים התאוששו רק במעט מהשפל של המשבר, והסכם שביתת הנשק במצר הורמוז התגלה כהפוגה זמנית בלבד, לא כנקודת מפנה. חברות הסחר היפניות רשמו תחזיות רווח שיא ממחירי אנרגיה גבוהים, בעוד שהתחזית הכללית תלויה כולה בשאלה האם הדיפלומטיה בין ארה"ב לאיראן תוכל להביא לפתיחה מחודשת בת קיימא של המצר – סיכוי שנותר רחוק מהישג יד.