אנרגיית השמש חצתה 3 טריליון ואט — ואז נתקלה בצוואר הבקבוק

קצב ההתרחבות מתקצר

הדרך של השמש אל רף 3 הטרה-ואט נעשתה מהירה במיוחד. יותר משני עשורים נדרשו כדי להגיע לטרה-ואט הראשון, כשלוש שנים בלבד כדי להוסיף את הטרה-ואט השני, ופחות משנתיים כדי להוסיף את השלישי . בסך הכול, הקיבולת הסולארית העולמית שילשה את עצמה בתוך ארבע שנים .

ב-2025 הותקנו 664 ג׳יגה-ואט — 69 ג׳יגה-ואט יותר מב-2024 ו-212 ג׳יגה-ואט יותר מב-2023. עם זאת, קצב הצמיחה היחסי כבר מתמתן: הוא ירד ל-12%, לעומת 85% בשנים קודמות . לפי הערכות מסוימות, רף 3 הטרה-ואט נחצה באפריל 2026, אך התאריך המדויק עדיין נתון לוויכוח בין אנליסטים .

הערכת תוכנית מערכות החשמל הפוטו-וולטאיות של סוכנות האנרגיה הבין-לאומית העמידה את הקיבולת המצטברת בסוף 2025 על כ-2,974 ג׳יגה-ואט, לאחר תוספת שנתית של כ-698 ג׳יגה-ואט . הפער בין ההערכות נובע בין היתר מהבדלים במתודולוגיית הספירה. כיום מספקת השמש כ-9% מייצור החשמל העולמי .

סין מובילה — אבל הרשת מתקשה לעמוד בקצב

סין היא עדיין מנוע הצמיחה המרכזי של האנרגיה הסולארית בעולם. היא מקימה לבדה יותר מתקני רוח ושמש מכל שאר המדינות יחד, וצבר הפרויקטים הסולאריים הגדולים שלה הגיע ל-664 ג׳יגה-ואט .

אלא שהחשמל שנוצר באזורים מרוחקים בצפון ובמערב לא תמיד מצליח להגיע למרכזי האוכלוסייה והתעשייה במזרח. צווארי בקבוק בקווי ההולכה גורמים ל״קיטום״ — מצב שבו מפעילי הרשת נאלצים להפחית או לעצור ייצור של חשמל מתחדש, אף שהשמש זורחת והפאנלים יכולים לייצר אותו .

במחוזות עתירי משאבים כמו צ׳ינגחאי, שינג׳יאנג וגאנסו הגיע שיעור הקיטום הסולארי ל-10%–17%, בשל עומסי רשת וגמישות מוגבלת בשוק החשמל . ברמה הארצית, שיעור הקיטום בתחילת 2026 עלה ל-9.2% בשמש ול-8.5% ברוח .

הבעיה כבר הופכת לבלם על הקמת מתקנים חדשים. התקנות הסולאריות בסין צנחו ב-56% בחישוב שנתי במרץ 2026 וב-79% באפריל . שוק השמש הסיני צפוי כעת לרשום את ההתכווצות השנתית הראשונה שלו מאז 2019 .

מפעילי הרשת השקיעו ברבעון הראשון של 2026 לבדו 167.5 מיליארד יואן — כ-24.5 מיליארד דולר — בניסיון להדביק את הקצב . אולם כללי שוק קשיחים והסדרי הולכה הקשורים לתחנות כוח פחמיות עדיין מקשים על שילוב החשמל המתחדש. לפי ניתוח של Carbon Brief, הגורם העיקרי לבזבוז החשמל אינו מחסור מוחלט בתשתיות, אלא ניהול לא גמיש של תחנות הפחם ושל רשתות החשמל .

התוצאה פרדוקסלית: פליטות הפחמן הדו-חמצני בסין עלו ב-2% בתחילת 2026, בין היתר משום שחשמל סולארי ורוח שלא נקלט ברשת חייב את המערכת להמשיך להפעיל תחנות פחם . בקווי המתח העליון ביותר, רוח ושמש אחראיות לכ-20% בלבד מהחשמל המוזרם, לעומת 42% שמגיעים מפחם .

התנופה עוברת לגגות במדינות מתפתחות

בעוד שוק המתקנים הגדולים בסין מאט, מערכות סולאריות על גגות צוברות תאוצה במדינות בדרום הגלובלי — לעיתים קרובות לא רק משיקולים סביבתיים, אלא גם כתגובה למחירי חשמל גבוהים, הפסקות חשמל ותלות בייבוא דלקים.

פקיסטן: המדינה חווה עלייה שתוארה כ״חסרת תקדים״ באימוץ אנרגיה סולארית. ייצור החשמל מהשמש בה הגיע ליותר מפי שלושה מהממוצע העולמי . בכמה מוקדים תעשייתיים מרכזיים אף צפו שייצור המערכות שעל הגגות יעלה בשעות היום על הביקוש לחשמל מהרשת .

פקיסטן הפכה לזמן קצר לשוק הייצוא השני בגודלו של פאנלים סיניים, לפני שהפיליפינים עקפו אותה . עד תחילת 2026 חסכה תנופת השמש במדינה יותר מ-12 מיליארד דולר בייבוא נפט וגז שנדרש אחרת כדי לספק את הביקוש המקומי .

הפיליפינים: מחירי חשמל גבוהים והפסקות תכופות הפכו את המדינה לאחד משוקי השמש הצומחים בעולם ב-2026 . הקיבולת הסולארית על הגגות כמעט הוכפלה — מ-721 מגה-ואט בתחילת 2025 לכ-1,300 מגה-ואט בתחילת 2026 . תקופת ההחזר התקצרה לכשלוש שנים במערכות ביתיות, ל-2.3 שנים במערכות מסחריות ול-3.1 שנים במערכות תעשייתיות .

סין ייצאה לפיליפינים יותר מ-3,000 מגה-ואט של פאנלים בחודשים מרץ ואפריל 2026 בלבד . בשלושת החודשים שהסתיימו במאי הגיעו יבואי הפאנלים למדינה לשווי של 407 מיליון דולר — עלייה של 145% .

ניגריה ואפריקה: גם ניגריה רשמה עלייה יוצאת דופן בהתקנות על גגות, לצד שווקים קטנים יותר כמו קובה ולבנון . אפריקה רשמה ב-2025 את שנת הצמיחה המהירה ביותר שלה בתחום השמש: ההתקנות עלו ב-54% לעומת השנה הקודמת, בהובלת דרום אפריקה עם 1.6 ג׳יגה-ואט וניגריה עם 803 מגה-ואט .

מספר המדינות שבהן הותקנה קיבולת סולארית של לפחות ג׳יגה-ואט גדל ל-74 — לעומת 42 בלבד ב-2020 .

בלי סוללות, השמש של הצהריים עלולה להתבזבז

ההתרחבות המהירה יוצרת בעיה חדשה: עודף חשמל בשעות הצהריים, המכונה לעיתים ״הצפת צהריים״. כאשר אלפי או מיליוני פאנלים מייצרים חשמל בו-זמנית, הרשת עלולה שלא להיות מסוגלת לקלוט את כולו. במקרים כאלה החשמל מקוטם, ומחירי החשמל הסיטונאיים עלולים לרדת לאפס ואף להפוך לשליליים .

בסין יותר מ-150 אזורים הוגדרו ״אזורים אדומים״ — מקומות שבהם הרשת המקומית אינה יכולה לקלוט עוד ייצור פוטו-וולטאי .

אגירה באמצעות סוללות היא אחד הפתרונות המרכזיים: היא מאפשרת לשמור את עודף החשמל שנוצר בצהריים ולהעביר אותו לשעות הערב, שבהן הביקוש עולה. כך ניתן לצמצם קיטום, להחליף תחנות כוח פוסיליות שמופעלות רק בשעות שיא ולשפר את הכדאיות הכלכלית של מתקנים סולאריים קיימים.

מחקר שפורסם בכתב העת PNAS הגיע למסקנה כי כדי לקלוט את עודפי הייצור במסלול ההת脱פחמות של סין נדרשת פריסה של אגירת אנרגיה בהיקף של טרה-ואטים . גם התחזית של SolarPower Europe לשנים 2026–2030 מצביעה על כך שהענף עובר משלב של התקנות מהירות לשלב מורכב יותר: שילוב ברשת, אגירה, מגבלות הולכה ושינויי רגולציה ועיצוב שוק .

בלי פריסה מהירה של סוללות, הערך של כל קיבולת סולארית חדשה עלול להצטמצם — ובעיית החשמל המבוזבז רק תחריף עם הגעתם של הטרה-ואטים הבאים.

השלב הבא: לא עוד מרוץ התקנות, אלא מבחן למערכת כולה

לפי SolarPower Europe, שוק השמש העולמי עשוי לרשום ב-2026 ירידה זמנית ראשונה בהתקנות זה יותר משני עשורים. בתרחיש הבינוני של הארגון, ההתקנות צפויות לרדת ב-8% ל-612 ג׳יגה-ואט, לפני חזרה לצמיחה ב-2027 . הירידה מיוחסת במידה רבה לארגון מחדש של השוק הסיני .

המסר המרכזי של רף 3 הטרה-ואט אינו שהעולם הפסיק לבנות פאנלים. להפך: הוא בונה אותם מהר מאי פעם. אך כעת האתגר עובר לשלב הבא — הקמת קווי הולכה, שיפור גמישות השוק ופריסת אגירה שתאפשר להשתמש בחשמל בדיוק כשהוא נדרש.

כפי שציין Global Energy Monitor, סין עברה מ״מרוץ התקנות למבחן של שילוב במערכת״ . השאלה כבר אינה אם העולם מסוגל להקים קיבולת סולארית בקנה מידה עצום, אלא אם רשתות החשמל יצליחו להשתמש בה ביעילות.