האנרגיה הסולארית חוצה 3,000 ג׳יגה־ואט — והאתגר הבא הוא רשת החשמל

קצב הצמיחה ממחיש את התאוצה: לאחר שהעולם עבר את רף ה־1 טרה־ואט (TW) ב־2022, נדרשו פחות משנתיים כדי לעבור את רף ה־2 טרה־ואט — עד סוף 2024 — וקצת יותר משנה כדי להגיע ל־3 טרה־ואט .

אלא שהשיא עשוי להיות מלווה בהאטה היסטורית. אם סין תתקין ב־2026 פחות מערכות סולאריות מב־2025, השוק העולמי עלול לרשום לראשונה זה יותר משני עשורים ירידה שנתית בהיקף ההתקנות . SolarPower Europe צופה ירידה של 8% בהתקנות העולמיות ב־2026, ל־612 ג׳יגה־ואט, בעיקר בשל ירידה של 24% בסין .

סין: המנוע הגדול בעולם עובר להילוך נמוך יותר

סין התקינה ב־2025 כ־278–315 ג׳יגה־ואט של הספק סולארי, שהיוו כ־62%–68% מכלל התוספת העולמית . אזור אסיה־פסיפיק אחראי כיום לכ־68% מההתקנות העולמיות . עד סוף 2025 הגיע ההספק הסולארי המצטבר בסין לכ־1,464 ג׳יגה־ואט — כמעט מחצית מההספק הסולארי בעולם . נוסף על כך, במדינה מצויים יותר מ־709 ג׳יגה־ואט של פרויקטים סולאריים פוטנציאליים, יותר משליש מכלל הפרויקטים המתוכננים בעולם .

אך ב־2026 התמונה השתנתה בחדות. במחצית הראשונה של השנה הוסיפה סין 72.07 ג׳יגה־ואט בלבד, ירידה של 66% לעומת התקופה המקבילה ב־2025. הירידה נבעה בין היתר מגל חיבורים מואץ לפני כניסתן לתוקף של רפורמות התמחור ב־2025 . למרות זאת, קצב ההתקנות במחצית הראשונה של 2026 עדיין היה גבוה מהממוצע למחציות הראשונות של השנים 2021–2024 .

התוכנית הכלכלית לחמש שנים של בייג׳ינג ורפורמות התמחור מכוונות להאטה יזומה של הקצב החריג — ולעבור מדגש על כמות לדגש על איכות, כדאיות כלכלית והתאמה לרשת.

השווקים המתעוררים מפזרים את הצמיחה

הצמיחה הסולארית אינה נשארת עוד מרוכזת במספר קטן של מדינות. בסוף 2025 היו כבר 26 מדינות עם הספק סולארי מצטבר של לפחות 10 ג׳יגה־ואט, לעומת מספר מצומצם בלבד לפני כמה שנים .

הודו התקינה ב־2025 כ־49 ג׳יגה־ואט — שיא מקומי — ודרום־מזרח אסיה הופכת למנוע צמיחה חשוב . יותר מ־100 ג׳יגה־ואט חדשים צפויים להתווסף מחוץ לסין ב־2026, כאשר שווקים במזרח התיכון, באפריקה ובאמריקה הלטינית מאיצים את המעבר לשמש, שבאזורים רבים הפכה למקור החשמל הזול ביותר .

עם זאת, במדינות מתעוררות האתגר התשתיתי גדול יותר: רשתות חלשות, עלויות מימון גבוהות יותר ואי־ודאות רגולטורית עלולים להאט את קצב ההקמה בהשוואה לסין ולאירופה.

צוואר הבקבוק החדש: מהפאנלים אל החוטים

קווי ההולכה הם כיום המגבלה המרכזית. חברת Wood Mackenzie קבעה ב־2026 כי תשתית ההולכה הפכה לחסם העיקרי להקמת פרויקטים חדשים — ולא אספקת המודולים הסולאריים . רשתות חשמל ישנות, שנבנו סביב תחנות כוח יציבות ודפוסי ביקוש צפויים, אינן מותאמות לחדירה גבוהה של ייצור סולארי משתנה .

ככל שחלקה של השמש בתמהיל החשמל גדל, מתרבים גם האתגרים הטכניים: תנודות מתח, חוסר יציבות בתדר, ירידה באינרציה של המערכת, פגיעה באיכות החשמל ובעיות בתיאום מערכות ההגנה . ברמות חדירה של 50%, עלויות שילוב החשמל ברשת עשויות לעבור 25–40 דולר לכל מגה־ואט־שעה .

עומסי רשת כבר גורמים באזורים מסוימים לצמצום של כ־5% מהייצור המתחדש. במקביל, פרקי זמן שבהם מחיר החשמל שלילי נעשים נפוצים יותר בשווקים בעלי שיעור סולארי גבוה, כמו קליפורניה וחלקים מאירופה . במילים פשוטות: גם כאשר השמש מייצרת חשמל, לא תמיד יש לרשת יכולת להעביר או לצרוך אותו בזמן הנכון.

גם תורי החיבור לרשת הפכו לחסם משמעותי. בארצות הברית לבדה תקועים בתורי החיבור פרויקטים של אנרגיה נקייה בהיקף של יותר מ־2.6 טרה־ואט, וכ־80% מהפרויקטים הממתינים אינם מגיעים בסופו של דבר להפעלה מסחרית . זמן ההמתנה הממוצע לחיבור בארצות הברית הוכפל מאז 2015 ועומד כיום על יותר משלוש שנים .

אגירת אנרגיה: מאופציה לתנאי בסיס

אגירה עוברת ממוצר משלים לרכיב הכרחי. עד 2025 נעשתה הכדאיות של פרויקטים סולאריים גדולים תלויה יותר ויותר בשילוב מערכות אגירת אנרגיה בסוללות, או BESS. עבור תחנות כוח סולאריות בקנה מידה גדול, מערכת פוטו־וולטאית ללא אגירה כבר אינה ברירת המחדל .

הסיבה לכך אינה רק כלכלית. סוללות מאפשרות להעביר חשמל משעות הצהריים, שבהן הייצור הסולארי גבוה, לשעות שבהן הביקוש עולה והייצור יורד. הן גם מסייעות לייצב את הרשת ולהפחית את הצורך בהרחבת תשתיות.

מחקרים מצביעים על כך שאגירה יכולה להפחית את דרישות הקיבולת של שנאים ב־11.8%, לצמצם ב־27.1% נוספים את הצורך בהרחבת קווי עיליים ולשפר את יציבות המתח .

אולם חסמים רגולטוריים ושוקיים עדיין מעכבים השקעות. במדינות רבות מערכת אגירה מחויבת למעשה פעמיים — בעת טעינה ובעת פריקה — משום שהיא ממלאת תפקיד כפול של צרכן חשמל ושל יצרן. הדבר פוגע בתשואה על ההשקעה .

הסוכנות הבין־לאומית לאנרגיה מתחדשת (IRENA) וגופים בענף קוראים לכן למסגרות שיאפשרו למערכות אגירה לצבור הכנסות מכמה מקורות: מסחר באנרגיה, תשלומי זמינות ושירותים נלווים לרשת. במקביל, נדרשים תהליכי חיבור מהירים יותר ותכנון מתואם של רשתות, אגירה ופרויקטים סולאריים .

השורה התחתונה

תעשיית השמש כבר הוכיחה שהיא מסוגלת לייצר ולהתקין פאנלים בקנה מידה עולמי. השלב הבא קשה לא פחות: להעביר את החשמל דרך רשתות שלא נבנו עבורו, לאחסן את העודפים, להתמודד עם תנודות הייצור ולהמשיך לצמוח גם כאשר השוק הסיני מתקרר במכוון.

רף 3,000 הג׳יגה־ואט הוא הוכחה לעוצמתה של האנרגיה הסולארית. אך השאלה שתכריע את העשור הבא אינה כמה פאנלים יותקנו — אלא כמה מהחשמל שהם מייצרים יוכל להגיע בפועל אל הצרכנים.