הטיעון הרשמי היה שהמהלך יזרים הון חדש לתוכניות פיתוח הכדורגל ברחבי העולם. אלא שהתוכנית גובשה בחשאיות, ולפי ההתאחדויות לא לוותה בהתייעצות מספקת או בהליך מסודר .
ההתנגדות התפשטה במהירות לאחר שפרטי ההצעה נחשפו:
בסך הכול, לפחות 96 מתוך 211 ההתאחדויות החברות בפיפ״א דחו בפומבי את המהלך בתוך 48 שעות מהכרזתו .
מכתב של אינפנטינו לכל 211 ההתאחדויות, שהודלף לתקשורת, חשף תנאי שהחריף את הביקורת. ההתאחדויות נדרשו להביע את עמדתן עד 19 בספטמבר 2026 — 53 ימים בלבד לאחר ההכרזה .
במכתב הוצגו שתי אפשרויות מימון:
הקונפדרציות תיארו את התנאי כניסיון להפעיל לחץ כלכלי וטענו כי הופתעו מהמהלך ולא קיבלו הזדמנות אמיתית להתייעץ לפני פרסומו . באופ״א אמרו שההצעה של 40 מיליון דולר “חוצה קו” .
פיפ״א מצדה טענה כי הליך ההתייעצות השתבש בעקבות “דיווחים תקשורתיים שגויים”, והודיעה כי בכוונתה להמשיך בתהליך כדי לאפשר לכל התאחדות להצביע על סמך העובדות .
המכה הקשה ביותר הגיעה מתוך הארגון עצמו. ב-31 ביולי התפטר קרלוס קורדיירו, יועצו הבכיר של אינפנטינו, בתוקף מיידי. קורדיירו, לשעבר בנקאי בגולדמן סאקס ונשיא התאחדות הכדורגל של ארצות הברית, מחה על התוכנית .
“חשוב לי להבהיר: לא הייתי מעורב בהצעה הזו, ואני מתנגד לה באופן חד-משמעי”, מסר קורדיירו. “זו עסקה גרועה עבור ההתאחדויות החברות בפיפ״א, עסקה גרועה עבור הכדורגל ועסקה גרועה עבור עתיד המשחק בטווח הארוך” .
כמה שעות לאחר מכן תקף גם קווין למור, סמנכ״ל התפעול של פיפ״א, את היוזמה. לדבריו, הוא ואנשי הצוות לא היו מעודכנים בפרטיה. למור כינה אותה “הפרויקט של אדם אחד” — רמז ישיר לאינפנטינו .
בערב 31 ביולי 2026, לאחר ארבעה ימים של לחץ גובר, הודיע אינפנטינו כי התוכנית מבוטלת. “לאחר שהקשבנו היטב לכל העמדות, התברר שהפרויקט יצר פילוגים שכבר אינם משרתים את המטרה שלשמה הוצג מלכתחילה”, אמר . הוא הודה כי המהלך “יצר טלטלה רבה” .
בכך נותר גביע העולם בבעלות מלאה של ההתאחדויות החברות בפיפ״א, לפחות בשלב זה. הארגון יידרש לחזור למודל המימון הקיים של תוכניות הפיתוח ולהסתמך על עתודותיו, המוערכות בכ-4 מיליארד דולר, במקום על הזרמה חד-פעמית של הון פרטי.
קריסת FFE החלישה משמעותית את מעמדו של אינפנטינו כנשיא פיפ״א . ראש ממשלת בריטניה אנדי ברנהם ונשיא לה ליגה הספרדית, ח Javier טבאס, קראו להתפטרותו .
הבחירה מחדש שלו, שנראתה קודם לכן כמעט מובטחת, הפכה כעת לפחות ודאית. מעבר לשאלת הכסף, המשבר חשף את המחיר הפוליטי של קבלת החלטות מרוכזת בארגון שמבוסס על 211 התאחדויות לאומיות — במיוחד כאשר ההצעה נוגעת למקור ההכנסה המרכזי והסמל המזוהה ביותר עם הכדורגל העולמי: גביע העולם.