ההתפתחויות העיקריות עד כה:
8 ביולי – הכרזה ברמה הפוליטית. בפסגת נאט"ו באנקרה, הנשיא טראמפ אמר לנשיא זלנסקי שארה"ב תעניק לאוקראינה רישיון לייצור מיירטי פטריוט . טראמפ כינה זאת הסדר "די מגניב" כך שקייב "לא תוכל להתלונן שאנחנו לא נותנים להם" .
9 ביולי – ההסכם הפוליטי אושר. זלנסקי אמר שאוקראינה וארה"ב הגיעו ל"הסכם פוליטי" על רישיונות לייצור PAC-3, והוסיף כי אספקה של מיירטים תגיע "בימים הקרובים" .
סוף יולי – הפנטגון בוחן חלופות. גורם בכיר במחלקת ההגנה אמר ל-Breaking Defense ב-29 ביולי כי הפנטגון "בוחן סט של חלופות" לרישיון ייצור פטריוט באוקראינה, אך "מוקדם מדי לומר מתי קייב תוכל להתחיל לבנות טילים משלה" .
זלנסקי נפגש עם ריית'יאון בקייב ב-24 ביולי כדי לדון בייצור משותף של מערכות פטריוט . עד 28 ביולי, אוקראינה ניהלה שיחות עם שתי החברות האמריקאיות שמייצרות מיירטי פטריוט על ייצור משותף .
המציאות הפוליטית והתעשייתית יוצרת בעיית תזמון חמורה:
מומחים וגורמים אוקראינים אומרים שהקמת ייצור עצמי של PAC-3 תארך 12 חודשים עד 5 שנים, כאשר ההערכות האופטימיות ביותר עומדות על כשנה .
גם אם הרישיון יקודם במהירות, אף מיירט לא ייוצר מקומית לפני החורף 2026–27. סגנית ראש הממשלה אולהה סטפנישינה אמרה לכתבים שהתהליך "עשוי לקחת בין 12 חודשים לחמש שנים" .
הייצור נתקל באילוצים הנדסיים קשים הכוללים מנועים רקטיים מוצקים, גלאים מתקדמים וטכנולוגיות רגישות הנשלטות על ידי ארה"ב, ששום הסכם פוליטי לא יכול לדחוס .
השורה התחתונה: מתקפת יולי חשפה שאוקראינה אינה יכולה להגן על עריה מפני טילים בליסטיים משום שיש לה מעט מדי מיירטי PAC-3. קיים הסכם פוליטי לרישיון ייצור מקומי, אך הפנטגון עדיין בוחן את היישום, וגם הנתיב המהיר ביותר לא יוכל לספק מיירטים מתוצרת אוקראינית לפני החורף. הצורך המיידי של אוקראינה באספקת מיירטים נותר ללא מענה במסגרת הרישיון.