מחקר ענק מצא 26 אזורים גנטיים הקשורים לפיברומיאלגיה — וקשר מפתיע לגן HTT

המשמעות אינה שפיברומיאלגיה היא “מחלה פסיכולוגית” או תסמונת ללא הסבר. עם זאת, גם הממצא הזה אינו אומר שכל מנגנוני המחלה כבר מובנים או שכל התסמינים ניתנים להסבר באמצעות גן יחיד.

26 אזורי סיכון — וקשר מפתיע ל־HTT

באמצעות מטא־אנליזה רב־מוצאית של מחקרי GWAS — מחקרים שסורקים את הגנום כדי לאתר הבדלים בין אנשים עם מצב רפואי מסוים לאנשים ללא אותו מצב — זיהו החוקרים 26 אזורי סיכון בעלי קשר מובהק לפיברומיאלגיה .

האות החזק ביותר נמצא בווריאנט מקודד בגן HTT . מוטציות מסוימות בגן הזה גורמות למחלת הנטינגטון, מחלה ניוונית של מערכת העצבים. אין פירוש הדבר שפיברומיאלגיה ומחלת הנטינגטון הן אותה מחלה, אלא שייתכן שיש ביניהן מסלול נוירוביולוגי משותף.

הקשר עשוי להיות חשוב גם מבחינה טיפולית: תרופות המכוונות ל־HTT כבר נבדקות בניסויים קליניים עבור מחלת הנטינגטון, ולכן בעתיד ייתכן שחלק מהידע או מהטיפולים האלה ייבחן גם בהקשר של פיברומיאלגיה . בשלב זה מדובר בכיוון מחקרי — לא בטיפול מוכח לפיברומיאלגיה.

לצד HTT, תעדוף גנים הצביע על GPR52, המווסת את HTT, וכן על הגנים CAMKV, DCC, DRD2/NCAM1, MDGA2 ו־CELF4. כולם קשורים במידה זו או אחרת לתפקוד המוח, לתקשורת בין תאי עצב ולמערכת העצבים .

מדוע שיעור הנשים גבוה יותר אם הסיכון הגנטי דומה?

כ־75% ממקרי הפיברומיאלגיה מתרחשים אצל נשים . החוקרים בדקו אם ניתן להסביר את הפער באמצעות הבדלים גנטיים בין המינים, אך מצאו שהמבנה הגנטי של הסיכון לפיברומיאלגיה דומה במידה רבה אצל נשים וגברים .

לכן, הפער בשכיחות עשוי להיות קשור לגורמים אחרים — למשל הורמונים, הבדלים בעיבוד כאב או חשיפה שונה לגורמי סיכון סביבתיים . מחקרים אחרים על כאב כרוני במספר אזורי גוף זיהו אלפי מוקדים גנטיים ייחודיים למין, אך במחקר הנוכחי הם לא נמצאו כמנועים מרכזיים של הסיכון לפיברומיאלגיה .

אותה נטייה ביולוגית, כמה מצבים רפואיים

פיברומיאלגיה מופיעה לעיתים קרובות לצד מצבים כרוניים, גופניים ונפשיים אחרים. המחקר מצא מתאמים גנטיים חיוביים וחזקים בין פיברומיאלגיה לבין כמה מצבים, ובחלק מהמקרים המתאם היה גבוה מ־0.7 . בין המצבים שנבדקו:

• כאבי גב תחתון
• הפרעת דחק פוסט־טראומטית (PTSD)
• תסמונת המעי הרגיז (IBS)
• מיגרנה
• דיכאון
• אובדנות
• הפרעת קשב וריכוז (ADHD)

המשמעות היא שלא בהכרח מדובר בצירוף מקרים: מנגנונים גנטיים משותפים, במיוחד כאלה המשפיעים על מערכת העצבים, עשויים להעלות את הנטייה לכמה מצבים במקביל . הממצא עשוי לסייע להסביר מדוע חלק מהמטופלים מתמודדים עם שילוב של כאב, הפרעות שינה, תסמיני מעי ושינויים במצב הרוח.

הגנים אינם גזר דין: תפקידם של גורמים סביבתיים

למרות עוצמתו של המחקר, החוקרים מדגישים שגנטיקה לבדה אינה קובעת אם אדם יפתח פיברומיאלגיה . התמונה המתאימה יותר היא של אינטראקציה בין גנים לסביבה: וריאנטים גנטיים עשויים ליצור נטייה או “עומס סיכון”, אך לעיתים נדרש גורם נוסף כדי שהתסמונת תופיע .

גורמים אפשריים שנדונו במחקרים כוללים:

• טראומה גופנית, כגון פציעה או ניתוח
• זיהומים, כולל הקשר שנחקר בין פיברומיאלגיה לתסמיני COVID ארוך
• מחלות מפרקים כואבות, כמו אוסטאוארתריטיס או דלקת מפרקים שגרונית
• לחץ כרוני
• אירועי חיים קשים

המודל הזה מסביר מדוע נשאות של וריאנטים הקשורים לסיכון אינה מובילה בהכרח למחלה, ומדוע אצל חלק מהאנשים התסמינים מתחילים לאחר פציעה, זיהום או תקופה של עומס משמעותי. הוא גם מחדד שהממצאים אינם מאפשרים כיום לחזות בוודאות מי יחלה.

מה עשוי להשתנות בעקבות המחקר?

זיהוי 26 אזורי הסיכון והקשר למנגנונים עצביים מספקים מסגרת ביולוגית חדשה למחקר של פיברומיאלגיה. בטווח הארוך, הממצאים עשויים לתרום לפיתוח של:

• כלי אבחון המבוססים על סמנים גנטיים
• טיפולים המכוונים למסלולים עצביים מסוימים
• בחינה מחדש של תרופות קיימות, כולל תרופות הנבדקות עבור מחלת הנטינגטון
• הערכת סיכון אישית שמשלבת נטייה גנטית וגורמים סביבתיים

עם זאת, המחקר אינו מציג בדיקה גנטית מאושרת לאבחון פיברומיאלגיה ואינו מוכיח שטיפול המכוון ל־HTT יעיל נגד התסמונת. תרומתו המרכזית היא בהבהרת התמונה: פיברומיאלגיה היא מצב רפואי עם בסיס ביולוגי ונוירולוגי הניתן למדידה, אך התפתחותה נובעת ככל הנראה משילוב מורכב של גנים, מערכת העצבים ונסיבות חיים .