הנתונים מצביעים על ירידה רציפה בהיווצרות הכוכבים לאורך חצי מיליארד השנים האחרונות, ולא על אירוע חד-פעמי. עם זאת, מקורות נאס״א הזמינים למחקר אינם מציינים אחוז מספרי יחיד שמתאר את הירידה לאורך כל התקופה. הם מדגישים את המגמה המתמשכת ואת ההחמרה הדרמטית ב-40 מיליון השנים האחרונות .
לשם המיפוי, החוקרים שילבו נתונים משני סקרי האבל: PHAT — Panchromatic Hubble Andromeda Treasury — ו-PHAST, הסקר הדרומי החדש יותר. יחד הם כיסו בערך שני שלישים מדיסקת אנדרומדה. החוקרים חילקו את התמונות לאלפי אזורים, שכל אחד מהם משתרע על כ-300 שנות אור, ובחנו את היסטוריית היווצרות הכוכבים בכל אזור .
הירידה נצפית ברוב הדיסקה של אנדרומדה, ולא רק בפינה מבודדת של הגלקסיה. היווצרות הכוכבים בתקופה האחרונה הייתה מרוכזת בעיקר במבנים הטבעתיים של הדיסקה — וגם שם ניכרת היחלשות בקצב .
ניתוח נוסף של אזורי הדיסקה הדרומית מצא שהצניחה החדה ביותר ב-40 מיליון השנים האחרונות בולטת במיוחד באזור הקרוב ל-M32, גלקסיית לוויין קטנה של אנדרומדה .
לא ניתן לקבוע זאת על סמך המקורות הנוכחיים. נאס״א אינה מציגה את M32 כגורם מוכח להאטה בת 500 מיליון השנים שנבחנה במחקר. הקרבה בין אזור הירידה הבולטת לבין M32 עשויה להיות רמז חשוב להמשך המחקר, אך היא אינה מוכיחה שהגלקסיה הלוויינית גרמה לתהליך .
מחקרים קודמים של האבל עסקו באפשרות של מפגשים או מיזוגים בין אנדרומדה לגלקסיות קטנות יותר, אך אלה הם ממצאים נפרדים מהמחקר החדש .
החוקרים מציעים שההאטה קשורה להתבגרותה של אנדרומדה: מגלקסיה ספירלית פעילה, שבה נוצרים כוכבים רבים, לגלקסיה שקטה ובוגרת יותר. גז הוא חומר הגלם ליצירת כוכבים, והסקרים אפשרו לעקוב אחר האופן שבו מאגר הגז של אנדרומדה הולך ומידלדל .
במילים אחרות, אנדרומדה אינה מפסיקה ליצור כוכבים בבת אחת, אלא מאטה בהדרגה — תהליך שעשוי לשפוך אור על האופן שבו גלקסיות גדולות מזדקנות ומשנות את אופיין.
ההודעה של נאס״א אינה מציינת טלסקופ עתידי מסוים שיועד להמשך המחקר. עם זאת, החוקרים מציינים שמפות האבל מספקות תשתית שעליה יוכלו לבנות מצפי הדור הבא . לכן, נכון לעכשיו, אין במקורות שצוינו שם של משימה עתידית ספציפית שאפשר לייחס לה את המשך הבדיקה.