גרמניה מול סין: מיחסי סחר לתלות אסטרטגית

הנתונים מערערים את מודל היצוא שעליו נשענה הכלכלה הגרמנית במשך שנים: חברות גרמניות מוכרות פחות בסין, בעוד שמוצרים סיניים תופסים נתח גדול יותר בשוק המקומי ובשווקים של מדינות שלישיות.

ועדה חדשה בבונדסטאג: מהסיסמה למדיניות מחייבת

ב-13 בנובמבר 2025 הקים הבונדסטאג, הפרלמנט הגרמני, ועדה לבחינת "היחסים הכלכליים הרגישים מבחינה ביטחונית בין גרמניה לסין" . ההצעה הוגשה על ידי סיעות הקואליציה CDU/CSU ו-SPD ואושרה בתמיכת ה-AfD; הירוקים ומפלגת השמאל נמנעו .

הוועדה כוללת 13 מומחים, ובהם נציגים של התאחדויות תעשייה, איגודים מקצועיים ומכוני מחקר . היא נדרשה לבחון בין היתר:

• את התלות הגרמנית בסין בתחום האנרגיה;
• את יבוא חומרי הגלם, ובמיוחד חומרי גלם חיוניים לתעשייה;
• את הסיכונים הכרוכים בהשקעות סיניות בתשתיות קריטיות;
• את החברות, הטכנולוגיות ושרשראות האספקה שעלולות להפוך לנקודות תורפה.

המשמעות הפוליטית היא מעבר ממסמך אסטרטגי כללי שפורסם ב-2023 למסגרת פרלמנטרית שאמורה להפיק המלצות מעשיות לחקיקה ולפיקוח .

ברלין ממפה את נקודות המינוף של בייג׳ינג

הממשלה הגרמנית מבצעת בחינה שיטתית של מדיניות הסחר מול סין, תוך התמקדות בענפים שבהם תלות כלכלית עלולה להפוך לסיכון ביטחוני . אחד הזרזים המרכזיים היה ההגבלות שהטילה בייג׳ינג על יצוא עפרות נדירות — צעד שהמחיש עד כמה מהר עלולה פגיעה באספקת חומרי גלם לשבש את שרשראות הייצור הגרמניות .

ניתוח של MERICS ושל קרן הינריך זיהה שלוש נקודות תורפה מצטברות :

1. התחרות עולה במעלה שרשרת הערך — חברות סיניות אינן מתמקדות עוד רק במוצרים זולים, אלא מתקדמות לתחומים שבהם חברות גרמניות נהנו בעבר מיתרון, ובכך שוחקות את התחרותיות שלהן.
2. תלות בחומרי גלם חיוניים — גרמניה תלויה בסין בשיעורים המתקרבים ל-100% בחלק מהחומרים הקריטיים.
3. השקעות שעלולות להפוך למנוף אסטרטגי — פעילות של חברות גרמניות בסין עלולה ליצור לבייג׳ינג השפעה על החלטות עסקיות ועל נכסים בעלי חשיבות אסטרטגית.

המונח המרכזי בדיון האירופי הוא "הפחתת סיכונים" — לא בהכרח ניתוק מלא מסין, אלא ניסיון לצמצם תלות בתחומים שבהם הפסקת אספקה או לחץ רגולטורי עלולים לגרום נזק מהיר.

צרפת: עד 55% מהייצור התעשייתי באירופה חשוף

ב-9 בפברואר 2026 פרסם הנציב הצרפתי לאסטרטגיה ולתכנון, גוף מייעץ לממשלת צרפת, דו״ח שהזהיר מפני "מכבש סיני" הדוחק את התעשייה האירופית .

לפי הדו״ח, עד 55% מהייצור התעשייתי של האיחוד האירופי עלול להיות חשוף לתחרות סינית בטווח הבינוני, אם המגמות הנוכחיות יימשכו. החשיפה בולטת במיוחד בענפים מתקדמים כמו מכונות, כלי רכב, כימיקלים ואלקטרוניקה . הדו״ח מציין כי השיעור עשוי להגיע לכ-70% בגרמניה, 60% באיטליה, 50% בספרד ו-36% בצרפת .

המחקר הצרפתי מצא גם כי יצרנים סיניים מייצרים כיום בקצב הגבוה בערך פי ארבעה ובעלות הנמוכה בכ-75% מזו של יצרנים אירופיים . בין האפשרויות שהוצעו בתגובה: מכס כללי של 30% על יבוא מסין לאיחוד האירופי, או פיחות של 20%–30% בשער האירו מול היואן . מדובר בהצעות חריגות בהיקפן, המעידות על עוצמת החשש מהתחרות — אך לא בהחלטות שכבר התקבלו.

איטליה דורשת הגנה על תעשיית המכונות

ב-27 ביולי 2026 קרא איגוד UCIMU, המייצג את יצרני מכונות העיבוד האיטלקיים, לאיחוד האירופי לחזק בדחיפות את אמצעי ההגנה המסחריים מול יצרנים סיניים .

לפי האיגוד, יצוא מכונות העיבוד למתכות מסין גדל באופן משמעותי, בעוד שנתח היצוא העולמי של איטליה והמכירות האיטלקיות לסין ירדו . UCIMU הזהיר כי ללא פעולה אירופית חזקה יותר, מעמדה האסטרטגי של אירופה בענף עתיר-הערך הזה ימשיך להיחלש .

עוד קודם לכן, ב-26 במאי 2026, צרפת, איטליה וספרד קראו יחד להאיץ ולהקשיח את רפורמות ההגנה המסחרית של האיחוד מול יבוא סיני זול .

בריסל מתחילה להקשיח את התגובה

האיחוד האירופי כבר נקט כמה צעדים מעשיים. החל מ-1 ביולי 2026 הוכפל המכס על יבוא פלדה ל-50%, והמכסות הפטורות ממכס צומצמו במחצית. באותו יום הוטל גם חיוב של 3 אירו על כל חבילה קטנה שנכנסת לשטח האיחוד — צעד שמכוון בין היתר לפלטפורמות כמו Shein ו-Temu .

במקביל, הנציבות האירופית דנה בשינוי רחב יותר של המדיניות, שנועד להגן על התעשייה האירופית מפני הגידול ביצוא הסיני . צרפת, איטליה ומדינות נוספות מבקשות כללים מחמירים ומהירים יותר, אך האיחוד עדיין מנסה לאזן בין הגנה על הייצור המקומי לבין הסיכון להסלמה במלחמת סחר עם בייג׳ינג.

בייג׳ינג דוחה את טענות "קיבולת-היתר"

סין דוחה באופן עקבי את הטענות האמריקאיות והאירופיות שלפיהן היא מייצרת מעבר ליכולת הספיגה של השווקים, במיוחד בענפי כלי הרכב החשמליים, הפלדה והטכנולוגיות הירוקות. בעמדתה הרשמית טוענת בייג׳ינג כי היקפי הייצור משקפים ביקוש בשוק, חדשנות ויתרון יחסי — ולא ייצור-יתר המוכתב על ידי המדינה.

הטענה הסינית נותרה אחת מנקודות המחלוקת המרכזיות בשיח המסחרי בין האיחוד האירופי לסין. מבחינת אירופה, הבעיה אינה רק המחיר של מוצר מסוים, אלא האפשרות שהיקף היצוא הסיני ישנה במהירות את מבנה התעשייה ביבשת.

השורה התחתונה

גרמניה עוברת מבדיקה כללית של יחסיה עם סין לבחינה ממוסדת של תלות כלכלית שעלולה להפוך למנוף לחץ. גירעון שיא של 87 מיליארד אירו, מגבלות על חומרי גלם חיוניים, תחרות סינית בענפים מתקדמים והקמת ועדה בבונדסטאג מציבים את הקשר עם בייג׳ינג במרכז הדיון הביטחוני-כלכלי.

במקביל, צרפת מזהירה מפני חשיפה של עד 55% מהייצור התעשייתי באירופה, ואיטליה דורשת כללי הגנה תקיפים יותר. בריסל כבר החלה לפעול, אך בעוד אירופה מנסה להגן על בסיס התעשייה שלה, סין ממשיכה לדחות את הטענה שהיא אחראית לייצור-יתר.