זהו הבדל חשוב: הנציבות לא בירכה על המכסים עצמם, אלא על כך שהשיעור נשאר בתוך גבולות ההסכם. במקביל, היא הזהירה כי ארה״ב נדרשת להמשיך לעמוד בתנאי הצהרת האיחוד–ארה״ב, וכי מכסים מצטברים בעקבות חקירות נוספות עלולים ליצור מחלוקת חדשה .
בכירים אירופים ושותפות סחר נוספות דחו את הטענה שלפיה מדובר בתגובה הכרחית לכשל באכיפה:
האיחוד הדגיש כי הוא שותף למטרה של מיגור עבודת כפייה, אך אינו מסכים לכך שהמטרה מצדיקה הטלת מכסים כלליים על מדינות שלטענתו כבר מפעילות מנגנוני פיקוח מחמירים. תקנת Forced Labour Regulation של האיחוד אוסרת שיווק של מוצרים שיוצרו בעבודת כפייה, בין אם יוצרו מחוץ לאיחוד ובין אם בתוכו; היא צפויה להיכנס לתוקף ב-14 בדצמבר 2027 .
ב-27 ביולי 2025 הגיעו נשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין ונשיא ארה״ב דונלד טראמפ להסכם פוליטי בטירת הגולף טרנברי שבסקוטלנד. לפי המסגרת, ארה״ב קבעה תקרת מכס של 15% על רוב היצוא מהאיחוד, ואילו האיחוד התחייב לבטל מכסים על מוצרים תעשייתיים אמריקאיים ולהעניק גישה מועדפת לחלק ממוצרי המזון והחקלאות מארה״ב .
ההסכם פורט בהצהרה משותפת שפורסמה ב-21 באוגוסט 2025 . חשוב להבין את מבנהו: 15% הייתה תקרה, לא שיעור מינימלי ולא התחייבות לכך שכל המוצרים ייכנסו לארה״ב ללא מכס. לכן, מכס חדש של 10% יכול להיחשב תואם למסגרת, גם אם הוא עדיין מכביד על היצואנים האירופים.
בצד האירופי, יישום ההתחייבויות דרש חקיקה ואישור פוליטי. ב-20 במאי 2026 הגיעו הפרלמנט האירופי ומועצת האיחוד להסכמה זמנית על תקנות היישום . ב-16 ביוני אישר הפרלמנט את העסקה ברוב של 440 מול 151, עם 50 נמנעים , וההתחייבויות האירופיות נכנסו לתוקף ב-1 ביולי 2026 .
הדרך לאשרור הייתה רצופה מתיחות. טראמפ הציב לאיחוד אולטימטום עד 4 ביולי — יום השנה ה-250 לעצמאות ארה״ב — ואיים במכסים גבוהים בהרבה אם העסקה לא תאושר עד אז . הפרלמנט האירופי קבע את עמדת המשא ומתן שלו במרץ, ולאחר מכן הגיעו מוסדות האיחוד להסכמה זמנית במאי .
הוויכוח האירופי לא היה רק טכני. מתנגדי העסקה טענו כי האיחוד ויתר יותר מדי כדי למנוע הסלמה, בעוד שתומכיה ראו בה דרך להשיג ודאות מסחרית ולמנוע מכסים של עד 30% שאיימו על יצוא אירופי . לאחר שהאיחוד כבר הסיר את רוב המכסים על מוצרים אמריקאיים, לנציבות היה תמריץ חזק להימנע מעימות חדש — במיוחד אם המכס האמריקאי נשאר מתחת לתקרת 15%.
ההתפתחות ביולי 2026 קשורה גם לפסיקה משמעותית מ-20 בפברואר. בפרשת Learning Resources Inc. v. Trump קבע בית המשפט העליון של ארה״ב ברוב של 6 מול 3 כי חוק סמכויות החירום הכלכליות הבינלאומיות, או IEEPA, אינו מעניק לנשיא סמכות להטיל מכסים גורפים ופתוחים על יבוא .
הפסיקה ביטלה את הבסיס המשפטי של משטר המכסים הגלובלי הזמני בן 10% שהופעל קודם לכן . בעקבותיה נאלץ הממשל לחפש סמכות חוקית אחרת שתאפשר לו להמשיך במדיניות המכסים.
החלופה שנבחרה הייתה סעיף 301 לחוק הסחר משנת 1974. בניגוד ל-IEEPA, המאפשרת פעולה מהירה בעת הכרזה על מצב חירום, סעיף 301 מחייב חקירות וממצאים בדבר פרקטיקות מסחר בלתי הוגנות מצד שותפות סחר.
ב-2 ביוני 2026 פרסם נציג הסחר של ארה״ב, USTR, ממצאים ב-60 חקירות לפי סעיף 301. הממשל טען כי המדינות שנבדקו לא עשו די כדי למנוע כניסת מוצרים שיוצרו בעבודת כפייה לשוקיהן . המכסים שהוכרזו ב-24 ביולי היו התוצאה המעשית של החקירות: הם החליפו את המכסים שהוטלו מכוח IEEPA ופעלו תחת מסגרת משפטית חדשה .
לשינוי הזה יש משמעות מעבר לשיעור המכס המיידי. סעיף 301 הוא בדרך כלל איטי, ממוקד ומבוסס-חקירה יותר מסמכות החירום של IEEPA, ולכן גם קשה יותר לבטל או לשנות את הצעדים שננקטו מכוחו עם חילופי שלטון .
בריסל ניסתה להחזיק בשני הקצוות: לשמור על הסכם טרנברי ועל תקרת המכס של 15%, ובו בזמן לא להעניק לגיטימציה לטענה שהאיחוד אינו נלחם בעבודת כפייה. לכן התגובה האירופית הייתה חיובית רק במובן הצר — המכס של 10% נשאר בתוך המסגרת שסוכמה — אך שלילית כלפי ההצדקה והאפשרות שמדיניות המכסים תתרחב באמצעות חקירות נוספות.
הפסיקה נגד השימוש ב-IEEPA לא סיימה את עימות המכסים בין ארה״ב לשותפותיה. היא פשוט העבירה אותו למסלול משפטי איטי ומורכב יותר, שבו כל חקירה חדשה לפי סעיף 301 עלולה להעמיד מחדש את ההפוגה המסחרית בין וושינגטון לבריסל במבחן.