המשמעות היא שמשחקים חדשים יימכרו באחת משתי דרכים: דרך חנות PlayStation Store או באריזות שיימכרו בחנויות ויכילו קוד להורדה בלבד — ללא דיסק בתוך הקופסה . השינוי חל על משחקים של סוני וגם על משחקים של חברות צד שלישי . משחקים שיצאו לפני מועד המעבר, או שייצאו עד ינואר 2028, לא יושפעו מההחלטה וימשיכו להיות זמינים בדיסק .
סוני הסבירה את המהלך ב"שינויים בהעדפות הצרכנים" ואת המעבר הרחב יותר של תעשיית הבידור ממדיה פיזית להפצה דיגיטלית .
בתוך שעות מההודעה הושקה ב-Change.org העצומה "Don't Kill the Disc: Tell Sony to Keep Physical PlayStation Games", ביוזמת ג'ייד פירס מ-PNP Games .
העצומה צברה חתימות במהירות:
המסר המרכזי של המארגנים אינו התנגדות לעצם קיומם של משחקים דיגיטליים, אלא לחשש שהדיגיטל יהפוך לאפשרות היחידה. "אנחנו לא נגד דיגיטל. אנחנו נגד מצב שבו דיגיטל הוא האפשרות היחידה", נכתב בעצומה .
המוחים מבקשים לשמר את האפשרות להחזיק, להשאיל, למכור, להחליף ולאסוף משחקים פיזיים, וכן להימנע ממצב שבו כל הצרכנים נעולים בחנות דיגיטלית אחת . עדכון נוסף של העצומה, ב-9 ביולי, ציין את חציית רף 250 אלף החתימות .
קמפיין #PSBlackout הוכרז ב-27 ביולי 2026 על ידי החשבון Does It Play?, המזוהה עם שימור משחקי וידאו וזכויות צרכנים, בפלטפורמת X — לשעבר טוויטר . המארגנים הגדירו אותו כ"השבתה כלכלית והשבתת משחק".
החרם מתוכנן להתקיים במשך שבעה ימים:
מעבר לסוגיית הדיסקים, המארגנים רוצים להפעיל לחץ רחב יותר על האסטרטגיה הדיגיטלית של סוני ולהמחיש את ההשפעה הכלכלית האפשרית של חרם צרכנים מתואם .
לפי הדיווחים, במהלך החרם לא צפויה השקה של משחק פלייסטיישן מרכזי, נתון שעלול להפחית את עוצמת הפגיעה בפועל . עם זאת, הקמפיין זכה ליותר מ-800 אלף צפיות ב-X בתוך 24 שעות מהכרזתו .
עבור המתנגדים למהלך, מדובר ביותר מנוסטלגיה או בהעדפה של קופסה על פני הורדה. משחק פיזי מאפשר, לפחות באופן עקרוני, להעביר את העותק לאדם אחר, למכור אותו בשוק היד השנייה, להשאיל אותו או לשמור אותו כחלק מאוסף.
המוחים טוענים גם שדיסקים מסייעים לשימור משחקים לאורך זמן. לעומת זאת, משחק דיגיטלי תלוי בחשבון משתמש, בזמינות החנות ובמדיניות של בעלת הפלטפורמה. Does It Play? וקבוצות נוספות מזהירות שמהלך של הפצה דיגיטלית בלבד עלול לפגוע בשימור, במתנות ובשוק המשחקים המשומשים .
המחאה הציבורית מקבלת חיזוק משפטי מתביעה של קרן הצרכנים ההולנדית Stichting Massaschade & Consument, המבקשת פיצויים בסך 400 מיליון אירו, שהם כ-457 מיליון דולר, בשם כ-1.7 מיליון משתמשי פלייסטיישן בהולנד .
פרטי התביעה:
הודעת סוני על סיום הדיסקים העניקה לתביעה דחיפה חדשה. טענת התובעים היא שכאשר לא תהיה עוד חלופה פיזית, הצרכנים יהיו תלויים במחירים שתקבע סוני בחנות הדיגיטלית היחידה של הפלטפורמה — דבר שעשוי לחזק את הטיעון בתחום התחרות וההגבלים העסקיים .
ב-Fortune צוטט אנדרו צ'ינג, יו"ר תחום השיווק בבית הספר לעסקים קארי באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, שכינה את העמלה של 30% "המס של סוני" — עמלה החלה על הורדות דיגיטליות הנמכרות דרך PlayStation Store .
לצד העובדות שדווחו על ידי כלי תקשורת וגורמים רשמיים, מופיעות ברשת גם טענות שלא ניתן היה לאמת באמצעות המקורות הזמינים:
ייתכן שמידע כזה הופיע בראיונות נפרדים, במסמכים פנימיים או בפוסטים ברשתות החברתיות, אך הוא לא נתמך בדיווחים הזמינים שנבדקו כאן.
הביקורת קיבלה סיקור נרחב בכלי תקשורת כמו Kotaku, ה-BBC, CNBC, Forbes, TechRadar, Fortune, Engadget ו-The Washington Post .
ההתנגדות הפומבית מגיעה בעיקר ממעריצים, פעילים למען זכויות צרכנים ושותפים קמעונאיים — ולא ממפתחות או מוציאות משחקים גדולות שהודיעו בפומבי על ניתוק מסוני . כמה דיווחים ציינו כי קמעונאים מודאגים מהמהלך, משום שהוא ימנע מהם למכור משחקים חדשים בפורמט פיזי .
בשלב זה, סוני לא הודיעה בפומבי על כוונה לשנות או לבטל את מועד הפסקת ייצור הדיסקים בינואר 2028. לכן, השאלה המרכזית היא לא רק אם שבוע אחד ללא פלייסטיישן ישנה את החלטת החברה — אלא אם המחאה, העצומה והתביעה המשפטית יצליחו להפוך את סוגיית הבעלות והבחירה הצרכנית לבעיה שסוני לא תוכל להתעלם ממנה.