במרץ 2025, בבית החולים שינחואה בשאנגחאי (המסונף לבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ג'יאו טונג בשאנגחאי), מיי קיבלה עירוי לעמוד השדרה שהכיל טריליוני חלקיקים של נגיף אדנו-אסוציאטיבי (AAV) מהונדסים לשאת מערכת לעריכת בסיסים . המטרה הייתה לתקן את המוטציה הנקודתית היחידה בגן CHD3 שלה. הטיפול היה היישום הראשון בבני אדם של עריכת בסיסים, גרסה מדויקת יותר של עריכת גנים CRISPR שיכולה לשנות נוקלאוטיד בודד ברצף ה-DNA.
המשפחה שילמה כ-860,000 דולרים עבור הטיפול הניסיוני, שמומן חלקית על ידי החוקרים עצמם . המשפחה גייסה את הכסף מחסכונותיה ומקרוביה
.
שבעה ימים לאחר העירוי, מיי מתה מתגובה חיסונית קשה – תגובה דלקתית קטסטרופלית למינון הגבוה של הווקטור הנגיפי . יומיים לאחר מותה, ועדת האתיקה של בית החולים קיימה ישיבת חירום וקבעה שמותה "קשור בהחלט" לטיפול
. סיבת המוות תוארה מאוחר יותר כמיקרואנגיופתיה טרומבוטית (thrombotic microangiopathy), מצב המופעל לעתים קרובות על ידי תגובה חיסונית פעילה יתר על המידה
.
המוות מעולם לא דווח לציבור. צוות המחקר, בראשות הנוירולוג צ'יו דזה-לונג (Qiu Zilong), פרסם מאמר להוכחת היתכנות בכתב העת Nature בפברואר 2026 (כרך 651, עמ' 785–795) שתיאר את טכנולוגיית עריכת הבסיסים בעכברים . המאמר השמיט כל אזכור של הטיפול במיי או מותה. לפי החוקרים, אפילו הודיות תודה למשפחה נמחקו מכתבי היד הסופיים
. כאשר Nature יצר קשר, כתב העת הגיב כי הסוקרים שלו לא היו מודעים לניסוי הקליני או למותו של המטופל במהלך תהליך ביקורת העמיתים
.
החקירה המשותפת של Science ו-Retraction Watch, שפורסמה ב-23 ביולי 2026, השיגה מסמכים רשמיים, הקלטות תקשורת ועדויות משפחתיות כדי לחשוף את הסיפור המלא . החקירה גילתה גם שנתוני הבטיחות בבעלי חיים שהובילו לניסוי הראו סימנים מדאיגים, כולל שארבעה קופים במחקר קשור פיתחו בעיות כבד וכליה, אך מידע זה לא נחשף
.
ב-26 ביולי 2026, בית הספר לרפואה של אוניברסיטת ג'יאו טונג בשאנגחאי אישר שהוא חוקר את האירוע, והצהיר כי הוא "מייחס חשיבות רבה לעניין והקים קבוצת עבודה מיוחדת לביצוע חקירה מקיפה" . המדען הראשי, צ'יו דזה-לונג, נמצא תחת חקירה
.
המקרה מדגיש את הסיכון הידוע אך לא מוערך מספיק של תגובות חיסוניות לווקטורי AAV, במיוחד כאשר מינונים גבוהים מועברים ישירות למערכת העצבים המרכזית בחולים ילדים. נתוני הבטיחות בבעלי חיים שהובילו לניסוי כבר הראו סימנים מדאיגים שלא נחשפו במלואם .
SNIBCPS היא הפרעה התפתחותית, לא מחלה קטלנית. חישוב הסיכון-תועלת עבור הליך עריכת גנים במוח במינון גבוה, ראשון מסוגו בבני אדם, בילדה עם מצב שאינו קטלני, נמצא כעת תחת בחינה אינטנסיבית . מומחים הטילו ספק בשאלה האם היתרונות הפוטנציאליים יכולים אי פעם להצדיק את הסיכונים הידועים, במיוחד בילדה עם תסמינים קלים בלבד.
המקרה מגלה שטיפולים גנטיים ניסיוניים יכולים להתבצע בסין עם פיקוח מינימלי: ללא רישום ניסוי פומבי, ללא דרישה לדווח על אירועים חריגים למאגרים בינלאומיים, ועם ענישה חלשה . הקנס הזעום של 3,600 דולר נתפס בעיני רבים כבלתי הולם בעליל
. הניסוי נערך במסלול רגולטורי של "ניסוי ביוזמת החוקר" (IIT) שלא דרש אישור ברמה הלאומית
.
הסתרת מוות של ילד – ואחריה פרסום נתונים חיוביים מבעלי חיים כאילו הניסוי האנושי לא התבצע – מסכנת את אמון הציבור והרגולטורים בטיפולי עריכת גנים ברחבי העולם. צפויות להתגבר קריאות לרישום חובה של ניסויים, דיווח חובה על אירועים חריגים ובדיקה אתית עצמאית מחמירה יותר .
מאחר שמאמר Nature השמיט את הנתונים האנושיים ואת המוות, עולות שאלות האם יש לתקן או למשוך את המאמר, והאם המחברים הטעו את סוקרי העמיתים . המשפחה ביקשה רשמית מהמחברים למשוך את המאמר והגישה תלונה לאוניברסיטת ג'יאו טונג בשאנגחאי
.
למרות שהחקירה מבוססת היטב על מסמכים רשמיים, תקשורת ועדויות משפחתיות, החוקרים המעורבים – כולל צ'יו דזה-לונג וצוותו – טרם הגיבו בפומבי בפירוט. נציג ממחלקת יחסי הציבור של האוניברסיטה הצהיר בתחילה רק שהעניין "עדיין בחקירה" . התוצאה הסופית של חקירת האוניברסיטה עדיין תלויה ועומדת נכון לדיווחים האחרונים
.
מקרה זה מהווה רגע קריטי עבור תחום הטיפולים הגנטיים, וממחיש את ההשלכות העמוקות שיכולות להתרחש כשהשאפתנות המדעית עוקפת את אמצעי ההגנה הרגולטוריים והשקיפות האתית.