אלטמן סיפר שהצליח לצמצם את השימוש בטיקטוק לחמש עד עשר דקות בלילה, אך בסופו של דבר מצא שאפילו זה לא בר-קיימא. הוא החליט למחוק את האפליקציה לחלוטין מהטלפון שלו . יתרה מזאת, הוא כיבה את כל ההתראות בטלפון, כולל אלה של אפליקציות הודעות, וכינה זאת "שדרוג חיים משמעותי" .
האירוניה לא נעלמה מעיני התקשורת: אלטמן בנה אפליקציה דמוית טיקטוק שהתחרתה על אותם לולאות מעורבות שהוא עצמו מצא כממכרות והרסניות.
ב-6 בפברואר 2026, הנציבות האירופית פרסמה החלטה מקדמית לפיה העיצוב של טיקטוק – כולל גלילה אינסופית, הפעלה אוטומטית ואלגוריתמי המלצה – מהווה "עיצוב ממכר" בניגוד לחוק השירותים הדיגיטליים (DSA) . זו הייתה הפעם הראשונה שאכיפה של האיחוד האירופי כוונה לארכיטקטורת הפלטפורמה עצמה, ולא לתוכן בלתי חוקי או להגנת מידע . הנציבות נתנה לטיקטוק אולטימטום לשנות את עיצובה או לעמוד בפני קנסות של עד 6% מהמחזור השנתי העולמי . במאי 2026, הכריזה אורסולה פון דר ליין על הגברת הפיקוח על עיצוב ממכר בטיקטוק, אינסטגרם ובפלטפורמות אחרות .
אלטמן הפך לקולני יותר בנוגע להגבלת זמן המסך לילדים. באפריל 2026, הוא אמר בפודקאסט Mostly Human שהוא ידחה את האינטראקציה של בנו עם AI ויגביל את החשיפה לפידי אלגוריתמים כמו גלילה אינסופית . הוא אמר שאינו רוצה שילדו יהיה "ילד אייפד" ובמקום זאת רוצה ש**"ישחק בעפר"** ויבלה בחוץ . אלטמן שיבח שימושים פוטנציאליים של AI בבתי ספר לצורך חונכות אישית, אך הזהיר שפריסות כאלה עלולות גם להשתבש .
הקו המקשר בולט לעין: אלטמן חווה את כוח המשיכה הממכר של טיקטוק בעצמו במהלך מחקר סורה, מחק את האפליקציה ואת כל ההתראות, בנה וסגר אפליקציה מתחרה בסגנון טיקטוק, צפה ברגולטורים באירופה שקובעים שהעיצוב הממכר של טיקטוק אינו חוקי, וכעת קורא בפומבי להרחיק ילדים צעירים מהפידים האלגוריתמיים שהחברה שלו השקיעה שנים בהנדסתם.