לדברי פקנז'אד, הירידה בסיכון לשיט מכליות בזמן הפסקת האש אפשרה לטהרן להגדיל את היצוא ולמכור חלק ממלאי שנאמד בכ־100 מיליון חביות של נפט גולמי ועיבוי גז — חומר גלם נוזלי המופק לצד גז טבעי . בתקופה זו הוסר המצור הימי האמריקאי, ואיראן הצליחה להעביר כמויות גדולות יותר של נפט אל מעבר לקו המצור ולהגיע ללקוחות שקשה היה לשרת בזמן הלחימה .
פקנז'אד אמר כי 18 מיליארד הדולר מייצגים יותר מ־60% מהכנסות הנפט שנכללו בתחזית התקציב השנתי . דיווח תקציבי מסוף 2025 העריך כי יעד הכנסות הנפט הגולמי לשנת הכספים האיראנית 1405, שהחלה במרץ 2026, עומד על כ־21 מיליארד דולר. היעד התבסס על מכירה של כמיליון חביות ביום במחיר ממוצע של 57 דולר לחבית .
המשמעות היא שהסכום שדווח כבר קרוב ליעד השנתי, ונחשב גבוה במיוחד נוכח המלחמה, המצור והסנקציות. עם זאת, הנתון של 18 מיליארד דולר אינו כשלעצמו גבוה מיעד של 21 מיליארד דולר; הטענה האיראנית היא שההכנסות עברו את הציפיות בתנאי המשבר, ולא בהכרח את היעד התקציבי המלא. בתוך איראן עצמה הזהירו גורמים ממשלתיים ומרכז המחקר של הפרלמנט כי תחזיות הכנסות הנפט עלולות להיות אופטימיות מדי .
מקור אחד שצוטט בדיווחים ציין כי הנתונים לא אומתו באופן עצמאי . לכן יש להתייחס ל־18 מיליארד הדולר כאל נתון שמסר משרד הנפט האיראני, ולא כאומדן בלתי תלוי של כלל ההכנסות שהתקבלו בפועל.
ההאצה במכירות בתקופת הפסקת האש התרחשה על רקע שינוי זמני במדיניות וושינגטון:
אף שהפטור תוכנן ל־60 יום, הוא בוטל כשבועיים בלבד לאחר שניתן, ולכן חלון המכירות החוקי היה קצר בהרבה מהתקופה המקורית.
פקנז'אד אמר ב־14 ביולי כי יצוא הנפט נמשך "כרגיל" גם לאחר ביטול הפטור . לדבריו, משרד הנפט האיראני בנה במשך שנים מנגנונים שנועדו לעקוף ולנטרל את הסנקציות האמריקאיות, ולא פירק אותם גם כאשר הפטור הזמני נכנס לתוקף . הוא טען כי ביטול הפטור הפר את סעיף 10 במזכר ההבנות.
ההכנסות נוצרו בתקופה שבה תפוקת הנפט ויכולת היצוא של איראן השתנו במהירות:
הנתונים אינם מצביעים בהכרח על חזרה מלאה ליכולת ההפקה והיצוא שלפני המלחמה. הם כן מצביעים על כך שגם חלון קצר של ירידה בסיכון הימי עשוי לאפשר לאיראן לשחרר משלוחים שנצברו ולהגדיל במהירות את תזרים המזומנים.
ההשוואה החשובה ביותר היא לא רק בין 18 מיליארד הדולר ליעד התקציבי, אלא גם בין ההכנסות בתקופת המשבר לבין הפוטנציאל של תעשיית הנפט האיראנית בתנאים רגילים יותר.
הערכות שפורסמו לאחר מזכר ההבנות בין וושינגטון לטהרן גרסו כי הסרת סנקציות מלאה ושיקום התפוקה לרמות שלפני המלחמה — כ־3.5–4 מיליון חביות ביום של נפט גולמי ועיבוי גז — עשויים לאפשר לאיראן לייצר יותר מ־60 מיליארד דולר בשנה מהנפט . במונחים אלה, 18 מיליארד הדולר שנמכרו בזמן המלחמה והפסקת האש הם בערך 30% או פחות מהפוטנציאל השנתי בתרחיש של נורמליזציה מלאה .
פקנז'אד אמר בעבר כי במקרה של הסרת הסנקציות תוכל איראן להגדיל את תפוקת הנפט הגולמי ולהתקרב בתוך שנה לרמות של 2015 — כ־3.8 מיליון חביות ביום, לפי ההקשר של דבריו .
גם לפני המלחמה איראן הצליחה להגדיל את יצוא הנפט. ב־2025 הגיע היצוא לשיאים של כמה שנים, בעיקר באמצעות משלוחים חשאיים לסין. אולם ההכנסות של הממשלה ירדו, בין היתר בגלל הנחות עמוקות ועלויות הקשורות לעקיפת הסנקציות . כלומר, איראן מכרה יותר חביות — אך קיבלה פחות כסף עבור כל חבית.
הסכום של 18 מיליארד דולר נראה משמעותי במיוחד בהשוואה לתחזיות שנעשו בזמן המצור והמלחמה. עם זאת, הוא הושג גם בסביבה שבה מחיר הנפט העולמי עלה בעקבות העימות. רוח גבית כזו עשויה שלא להישאר אם הלחימה תסתיים, השווקים יתייצבו והסנקציות יחזרו במלואן.
ההכרזה של פקנז'אד מציגה שילוב של עמידות תפעולית ושל חלון הזדמנויות קצר: איראן הצליחה להמשיך למכור נפט תחת סנקציות, להגדיל את המשלוחים כאשר המצור הוסר, ולהכניס סכום שלטענתה הגיע ל־18 מיליארד דולר. אך הפער בין סכום זה לבין פוטנציאל של יותר מ־60 מיליארד דולר בשנה מדגיש גם את המחיר הכלכלי של הסנקציות, הסיכון הביטחוני וההנחות שנדרשו כדי לשמור על זרימת היצוא.