הסיבה המרכזית לכך הייתה התגובה הסינית: בייג'ינג שילבה בין שימוש במלאי הנפט העצום שצברה לבין קיצוץ חד ומכוון ביבוא החדש. לפי ההערכות, שני הצעדים יחד ספגו בערך שליש מפער האספקה שנוצר בשוק העולמי .
סין נכנסה ל־2026 עם הערכה של כ־1.4 מיליארד חביות במאגרים מסחריים ואסטרטגיים משולבים. המלאי נבנה לאחר יותר משנה של רכישות אגרסיביות, שבמהלך 2025 הוסיפו למאגרים כ־1.1 מיליון חביות ביום בממוצע .
לשם השוואה, מאגר הנפט האסטרטגי של ארצות הברית הכיל כ־413 מיליון חביות בדצמבר 2025 — פחות משליש מההיקף הסיני המוערך . המכון ללימודי אנרגיה באוקספורד העריך את כלל מלאי הנפט הגולמי של סין ב־1.1–1.3 מיליארד חביות, כמות המקבילה ל־110–140 ימי יבוא .
החיץ הזה היה חשוב במיוחד משום שכ־45%–50% מיבוא הנפט הסיני עבר בדרך כלל דרך מצר הורמוז . עם זאת, יש לזכור שסין אינה מפרסמת נתון רשמי ומלא על היקף עתודות הנפט שלה, ולכן מדובר בהערכות של חברות מחקר וניתוח נתונים.
סין החלה להשתמש במאגרים מסחריים כבר במרץ 2026. חברת הייעוץ FGE NexantECA העריכה כי בתוך ארבעה עד שישה שבועות עשויה המדינה למשוך עד מיליון חביות ביום ממאגרי הנפט המסחריים והתפעוליים .
עד יוני, קצב המשיכות הממוצע הוערך בכמיליון חביות ביום. בכך קוזז בערך שליש מכמות הנפט שסין כבר לא קיבלה דרך מצר הורמוז . במילים אחרות, במקום להתחרות על מטענים מצומצמים בשוק העולמי, סין סיפקה חלק מהצריכה שלה מהמלאי שכבר נמצא בשטחה.
במקביל, סין הורידה את יבוא הנפט הגולמי מ־11.7 מיליון חביות ביום בפברואר לפחות מ־9 מיליון חביות ביום בסוף מאי, ובהמשך לכ־7.12 מיליון חביות ביום ביוני — שפל של עשור, לפי נתוני המכס הסיניים . היבוא הימי בלבד ירד לכ־6.6–6.7 מיליון חביות ביום במאי .
הירידה של כ־4–5 מיליון חביות ביום בביקוש הסיני ספגה בערך שליש מהאספקה המזרח־תיכונית שיצאה מהשוק, שהוערכה ב־12–15 מיליון חביות ביום . אנליסטים של J.P. Morgan העריכו כי הצמצום הסיני היווה כ־74% מהירידה הכוללת ביבוא הנפט הגולמי העולמי — תרומה "לא פרופורציונלית" שסייעה להשאיר את מחירי הנפט "יציבים להפליא" .
מחיר ברנט עדיין זינק מעל 126 דולר לחבית בסוף אפריל, אך התחזיות הקיצוניות יותר — כולל תרחישים של מחירים מעל 200 דולר — לא התממשו . לפי Fortune, פעילות הסחר של סין הייתה גורם מרכזי לכך שהמחירים נותרו במשך תקופות ממושכות מתחת לרמות של 100–104 דולר .
CNBC דיווחה כי החלטת בייג'ינג לקצץ את היבוא ולמשוך נפט מהמאגרים "הקלה את זעזוע האספקה" ומילאה תפקיד "מכריע" בייצוב השוק, לצד שחרור נפט מהמאגרים האסטרטגיים של ארצות הברית והזרמה מתואמת של 400 מיליון חביות מצד סוכנות האנרגיה הבין־לאומית (IEA) .
גם לאחר המשיכות, מצבה האסטרטגי של סין נותר "חזק יחסית". MUFG Americas ציינה כי הוא עדיף משמעותית על מצבו של המאגר האמריקאי, שנפל לשפל של ארבעה עשורים . לפי Bloomberg, ביוני עדיין היו בסין כ־1.2 מיליארד חביות במאגרים המסחריים והאסטרטגיים יחד .
קיצוץ היבוא תואר כ־"חיץ הביקוש הגדול ביותר" שהגביל את העלייה במחירי הנפט בין מרץ ליוני . ב־Semafor ציינו כי הפחתת היבוא הסינית הפכה לגורם מרכזי ביסודות השוק, כמעט באותה מידה כמו עצירת הזרימות במצר הורמוז .
לאחר פתיחת המצר, בתחילת יולי, ירד ברנט לכ־70.78 דולר לחבית ו־WTI לכ־67.74 דולר . מורגן סטנלי הורידה את תחזיות הנפט פעמיים בתוך שבועיים והזהירה מאפשרות של עודף היצע — בין היתר אם היבוא הסיני יישאר חלש .
ההערכה הרווחת היא שבשלב מסוים סין תצטרך לחדש את המלאים ששימשו אותה במהלך המשבר. Reuters דיווחה ביולי 2026 כי ממשלות, ובהן סין, צפויות לרכוש מיליוני חביות עד 2028 כדי למלא מחדש עתודות חירום שנמשכו במהלך המשבר. אנליסטים אמרו שמחירי נפט נמוכים עשויים לעודד את סין לחזור לרכישות, ושחידוש המאגרים האסטרטגיים עשוי ליצור "רצפת מחיר" גבוהה יותר .
לפי ההערכות, מילוי מחדש של המאגרים עשוי להוסיף כ־506 אלף חביות ביום לביקוש לנפט ברבעון האחרון של 2026, והיקף הביקוש עשוי לגדול עוד ב־2027 .
Bloomberg דיווחה ב־13 ביולי כי יבוא הנפט הסיני "נראה בדרך להתאושש", על רקע הקלות במגבלות על יצוא דלק, עלייה בקצב הפעילות בבתי הזיקוק ורכישות של מטענים מיידיים מהמזרח התיכון. אנליסטים וסוחרים צופים חזרה לאגירה אסטרטגית בהמשך 2026 .
דווקא החזרה של סין לשוק עלולה להפוך את כיוון ההשפעה. במשך חודשים היא הייתה הקונה הגדולה שהפחיתה את הביקוש והקלה על המחסור. אם בייג'ינג תחזור לרכוש נפט כדי לחדש את המאגרים, החיץ הזה ייעלם — והביקוש הנוסף עלול להפעיל לחץ כלפי מעלה על המחירים .
בטווח הקרוב, עם זאת, קיימים גורמים שעשויים לעכב את ההתאוששות. בתי זיקוק רבים בסין תוכננו לעבודות תחזוקה עד אמצע 2026, ושולי זיקוק חלשים עלולים לדחות רכישות חדשות. ביוני אף עצרו בתי זיקוק סיניים רכישות בשוק הספוט בזמן שהמתינו לפתיחת המצר, סימן לכך שההתאוששות עשויה להיות הדרגתית ולא מיידית .
הסיפור של משבר הורמוז, אם כן, לא הסתיים רק בפתיחת נתיב השיט. הוא עבר לשלב הבא: השאלה אינה רק כמה נפט חוזר לשוק, אלא גם מתי סין — החיץ הגדול ביותר של צד הביקוש — תחזור להיות קונה אגרסיבית.