חבילת הסנקציות ה-21 אומצה על ידי האיחוד האירופי ב-23 ביולי 2026 — יום לפני הצהרתה של קלאס . חבילה זו תוארה כגל הסנקציות היחידני הגדול ביותר של האיחוד האירופי מזה ארבע שנים, הכולל 218 יעדים חדשים (170 ישויות ו-48 יחידים) . יעדיה העיקריים כללו:
שירות החוץ האירופי (EEAS) הצהיר כי החבילה נועדה "להחליש את יכולתה של רוסיה לנהל את מלחמת התוקפנות שלה באוקראינה" . הצעתה של קלאס מה-24 ביולי להטיל סנקציות נוספות על ישויות בתעשייה הצבאית-תעשייתית הוצגה כהמשך ישיר לאותה חבילה — הסלמה שהתעוררה בעקבות העובדה שרוסיה תקפה ערים אוקראיניות כמעט מיד לאחר שהאיחוד האירופי אימץ את הסבב האחרון של הסנקציות .
שר החוץ האוקראיני אנדריי סיביחה הגיב באותו יום (24 ביולי) בהצהרה: "הגיע הזמן להחלטות הדרגתיות נגמר" . הוא קרא לקהילה הבינלאומית להגיב להסלמה הרוסית ב**"סנקציות נוקשות חדשות ולחץ כלכלי מוגבר על רוסיה"** . סיביחה הפציר במיוחד בשותפים לעבור מעבר לצעדים מצטברים ולהטיל הגבלות קשות יותר שישתקו למעשה את יכולתה של רוסיה להמשיך במלחמה .
סיביחה בירך קודם לכן על חבילת הסנקציות ה-21 ב-23 ביולי, אך הצהרתו מה-24 ביולי הבהירה כי לאור התקיפות הטריות על קייב וסלוביאנסק, חבילת ה-21 לבדה אינה מספיקה וכי נחוצה פעולה חזקה ומהירה יותר .