הטענה האיראנית הייתה כי ארצות הברית החלה להפעיל מפציצי B-1 מהבסיס הבריטי כדי לבצע תקיפות נגד איראן. לפי ההודעה, המעבר למפציצים הגיע לאחר שספינות אמריקניות באוקיינוס ההודי מיצו חלק ממלאי טילי השיוט שלהן . משמרות המהפכה אף הזהירו את "המלוכה הבריטית" מפני העמקת מעורבותה באזור .
ההצהרה משקפת את העמדה האיראנית שלפיה עצם העמדת תשתית בריטית לרשות המבצע האמריקני הופכת את בריטניה — ולא רק את ארצות הברית — לשותפה ישירה בתוקפנות. משרד החוץ האיראני תיאר את החלטת לונדון לאפשר שימוש בבסיסים כהפרה של המשפט הבינלאומי ושל מגילת האו"ם .
הממשלה הבריטית מסרה כי הכוחות המזוינים "ערוכים 24/7 להגן על עצמם" ועל המדינה מפני כל מתקפה, בין אם על אדמת בריטניה ובין אם מחוצה לה . היא הדגישה כי מערך ההגנה כולל שילוב של חיל הים המלכותי, הצבא וחיל האוויר, בתיאום עם בעלות בריתה בנאט"ו .
לונדון חזרה גם על ההבחנה שלה בין פעולות הגנתיות להתקפיות. לפי העמדה הבריטית, ארצות הברית קיבלה אישור להשתמש בבסיסים בריטיים כדי להתמודד עם איומים כמו שיגורי טילים איראניים — אך לא כדי להשתתף בתקיפות התקפיות נגד איראן .
עם זאת, מבחינת טהרן ההבחנה הזו אינה פותרת את הבעיה: אם מטוסים ממריאים מבסיס בריטי ופוגעים במטרות באיראן, הבסיס עצמו נתפס כחלק ממערך הלחימה. לכן פיירפורד הפך מנקודת תפעול אמריקנית בבריטניה למוקד של איום איראני ישיר.
לפי דיווחים שפורסמו ב-21 וב-22 ביולי, ראש ממשלת בריטניה החדש, אנדי ברנהם, אישר את המשך מדיניות קודמו קיר סטארמר: לאפשר לכוחות אמריקניים להשתמש ב-RAF פיירפורד ובבסיס דייגו גרסיה שבאוקיינוס ההודי לצורך מה שבריטניה מגדירה כ"תקיפות הגנתיות" נגד איראן .
הדיווחים, שהתבססו בין היתר על מקורות ממשלתיים ועל בלומברג, טענו כי האישור נועד לאפשר משימות נגד איום הטילים האיראני ונגד תשתיות הקשורות לאיום על השיט במצר הורמוז . עוד דווח כי ממשל טראמפ הפעיל לחץ על הממשלה החדשה בלונדון לשמר את הגישה האמריקנית לבסיסים .
המשמעות המדינית היא רציפות, ולא שינוי דרמטי: ברנהם בחר להמשיך את המסגרת שאומצה בתקופת סטארמר, אף שהעימות האמריקני-איראני החריף. מבחינת איראן, ההחלטה מחזקת את הטענה שבריטניה אינה רק מארחת כוחות אמריקניים, אלא מסייעת בפועל למערכה.
אחד התיקונים המרכזיים שעולים מהמקורות נוגע לתאריך פתיחת המערכה האמריקנית-ישראלית הנרחבת. הדיווחים הזמינים מציבים את תחילתה ב-28 בפברואר 2026, ולא בפברואר 2025 . באותו יום פתחו ארצות הברית וישראל בתקיפות מתואמות ברחבי איראן, נגד מתקנים צבאיים, תשתיות טילים, מערכות הגנה ומרכזי פיקוד .
לפני כן התנהלה ביוני 2025 מלחמה אווירית בת 12 ימים. במהלך אותה מערכה התערבה ארצות הברית באופן ישיר, בין היתר באמצעות מפציצי B-2 וטילי שיוט שפגעו באתרים הקשורים לתוכנית הגרעין האיראנית. הפסקת אש בתיווך אמריקני עצרה אז את הלחימה, אך נותרה שברירית .
העימות התרחב בהמשך אל מצר הורמוז — נתיב ימי אסטרטגי החיוני להובלת אנרגיה מהמפרץ. לפי ציר הזמן שבמקורות, האיום האיראני לחסום את המצר תרם להתרחבות המערכה למדינות המפרץ, לתימן ולשווקי האנרגיה העולמיים .
עד יולי 2026 דיווחו מקורות על גלי תקיפות אמריקניים נוספים נגד מרכזי פיקוד, מערכות הגנה אווירית ומתקנים לאורך חופי איראן . על פי הדיווחים על החלטת ברנהם, בסיסים בריטיים עשויים לשמש גם למשימות הקשורות לנטרול האיום על השיט במצר . זהו ההקשר שבו פיירפורד הפך לרגיש במיוחד מבחינת איראן: הוא נתפס לא רק כבסיס למבצעים נגד מטרות בתוך איראן, אלא גם כחלק מהמאבק על השליטה והגישה למצר.
המקורות שנבדקו אינם מספקים אימות נפרד לאיום חדש וממוקד של הנשיא דונלד טראמפ להפציץ תשתית איראנית דווקא בחלון הזמן הזה. הם כן מתעדים הסלמה רחבה של המערכה האמריקנית בשנת 2026, לרבות התקיפות הגדולות שהחלו ב-28 בפברואר והפעולות נגד מתקנים גרעיניים, נמלים ותשתיות צבאיות .
לכן נכון להבחין בין שני דברים: קיימת תמונה מתועדת של מערכה אמריקנית מתרחבת, אך הטענה בדבר איום עצמאי וספציפי של טראמפ — כפי שנוסחה בשאלה — אינה מאומתת במקורות שסופקו.
משמרות המהפכה טענו, לפי ההקשר שהוצג בשאלה, כי פגעו ביחידת לוחמה אלקטרונית אמריקנית בבסיס אל-עודייד שבקטר. אולם בחיפוש שנבדק לא נמצא מקור ישיר ואמין שמאמת את הטענה הזו.
לכן יש להציג אותה כטענה איראנית בלתי מאומתת, ולא כעובדה. המקורות כן מציינים כי במהלך המערכה הקודמת איראן תקפה את בסיס אל-עודייד, שבו מוצבים משאבים אמריקניים, אך הדבר אינו מאשר את הטענה הספציפית על פגיעה ביחידת לוחמה אלקטרונית .
האיום על RAF פיירפורד נבע מהפער בין ההגדרה הבריטית לבין התפיסה האיראנית. לונדון אומרת: מדובר בשימוש מוגבל והגנתי בבסיסים. טהרן אומרת: כל בסיס שממנו יוצאות תקיפות נגד איראן הוא חלק מהמבצע — ולכן יעד לגיטימי.
החלטתו של ברנהם להמשיך לאפשר שימוש אמריקני בפיירפורד ובדייגו גרסיה, לצד התרחבות הלחימה סביב מצר הורמוז, העמיקה את המחלוקת. בריטניה מצדה מצהירה כי היא אינה משתתפת בתקיפות התקפיות, אך גם שהיא ערוכה להגן על עצמה. כל עוד שני הצדדים מפרשים אחרת את משמעות המילה "הגנתי", הסיכון שהעימות יזלוג אל שטח בריטי נותר חלק מרכזי במשבר.