בכל שלוש המדינות המארחות, מונדיאל 2026 לא עמד בתחזיות התיירות והכלכלה השאפתניות ביותר שלו. הטורניר יצר עליות אמיתיות אך צנועות בהוצאות מקומיות, שהתרכזו בעיקר בענף האירוח, דעכו במהירות, ולא נרשמו כאירוע מאקרו-כלכלי משמעותי באף אחת מהמדינות. בכל מדינה נוצרה תבנית שונה של פער מהציפיות, המעלה שאלות נוקבות בנוגע לאפקט הדחייה (displacement), מאזן עלות-תועלת וכדאיות ההבטחות שניתנות באירועי ענק.
מקסיקו – הפער הגדול ביותר בין התחזיות הרשמיות למציאות
- תחזיות טרום-טורניר: ממשלת מקסיקו חזתה 5.5 מיליון מבקרים נוספים ופעילות כלכלית בהיקף של 60 מיליארד פסו מקסיקני. הערכות בלתי-תלויות העמידו את ההשפעה הצפויה על כ-2.5-2.7 מיליארד דולר
![]()
.
- תוצאות בפועל: חברת ייעוץ דלויט (Deloitte) חישבה את ההשפעה הכלכלית הסופית על 2.54 מיליארד דולר, נמוכה ב-7% מהתחזיות של המגזר הפרטי
. ניתוח אחר העריך את גלישה הכלכלית (spillover) בכ-2 מיליארד דולר, שהם 0.1% בלבד מהתמ"ג, הרבה מתחת לתחזיות התיירות הפדרליות
.
- פער תיירות: כמות התיירים בפועל התכווצה בכ-40% ביחס לתחזיות. תמחור דינמי של כרטיסים (dynamic pricing) הרחיק תיירים עם תקציב נמוך, ונוצר אפקט דחייה (displacement) שבו תיירים רגילים נמנעו מלבקר בערים המארחות במהלך הטורניר
.