כיום, החשמל מהווה רק 23% מצריכת האנרגיה הסופית של האיחוד האירופי, נתון שנותר ללא שינוי בעשור האחרון . הנציבות מציעה יעד לא מחייב (Indicative) של 46% עד 2040, ובכך למעשה להכפיל את השיעור הנוכחי . יעד ביניים של 32% עד 2030 נקבע כבר במסגרת 'הסכם התעשייה הנקייה' (Clean Industrial Deal) .
היעד מוגדר כ'לא מחייב' בשלב זה. הנציבות תבצע הערכת השפעה ברבעון הרביעי של 2026, כדי לבחון את האפשרות לעגן את היעד של 46% בחקיקה מחייבת במסגרת 'חבילת איגוד האנרגיה' שלאחר 2030 . טיוטה מוקדמת יותר של התוכנית כללה יעד מחייב, אך הנוסח הסופי נסוג מכך .
לפי הנציבות, השגת יעד זה תוביל להפחתה של למעלה מ-70% ביבוא הגז ולמעלה מ-40% ביבוא הנפט הגולמי עד 2040, ולחיסכון של עד 260 מיליארד אירו בשנה בחשבון יבוא הדלקים המאובנים של האיחוד . התוכנית מציגה את החשמול לא רק כצעד אקלימי, אלא כצעד חיוני לתחרותיות כלכלית ולביטחון אנרגטי, במיוחד לאור המשבר במזרח התיכון ב-2026 והתנודתיות בשווקי הדלקים המאובנים .
אתגר מרכזי הוא שבאיחוד האירופי, החשמל יקר בערך פי 2.5 מהגז עבור משקי בית . התוכנית מציגה מספר צעדים לצמצום פער זה:
הרפורמה במערכת המסחר בפליטות (COM(2026) 600), שפורסמה באותו היום, מייצגת עיצוב מחדש משמעותי של שוק הפחמן האירופי :
תוכנית החשמול (המתפרסמת כ'תקשורת' של הנציבות) וההצעות לחוק לרפורמת ה-ETS עוברות כעת לדיון ואימוץ בפרלמנט האירופי ובמועצה . הנציבות תבצע הערכת השפעה ברבעון הרביעי של 2026 לבחינת האפשרות להפוך את היעד ל-46% למחייב .
מספר ארגונים סביבתיים מתחו ביקורת על החבילה. הלשכה האירופית לאיכות הסביבה (EEB) טענה כי הנציבות "נכנעה לגורמים תעשייתיים נחשלים", תוך שהיא מצביעה על החלשת ה-LRF והארכת הפטורים בחינם כבעיות מרכזיות . ארגון 350.org בירך על השאיפה אך הזהיר כי היא "אינה מספקת ללא אמביציה, דיפלומטיה ומימון גדולים יותר" . סוכנות הידיעות רויטרס דיווחה כי מבקרים טוענים שמחירי החשמל הגבוהים עלולים לסבך את השגת המטרות . קרן היינריך בול (Heinrich Böll Foundation) ציינה כי היעד הוא 'נייטרלי טכנולוגית' ועלול לקדם את המשך השימוש בדלקים מאובנים ובאנרגיה גרעינית .
יעד התקנת המונים החכמים הוא 75% עד 2033, ולא 65% כפי שדווח בחלק מהטיוטות המוקדמות. ההצעה הרשמית, COM(2026) 600, קובעת את היעד המחייב על 75% .