איראן מצויה בעיצומו של משבר פוליטי עמוק שאף כותרת אחת אינה יכולה לתמצת. מאז חיסולו של המנהיג העליון עלי חמינאי בסוף פברואר 2026, הרפובליקה האסלאמית מתמודדת עם זעזוע משולש: יורש שנפצע קשה ולא נראה בציבור מזה חודשים, התמוטטות אלימה של הפסקת אש בתיווך אמריקאי, ומאבק כוחות הולך וגובר בין המתונים — הרואים בדיפלומטיה הכרח פטריוטי — לבין הקיצונים הרואים בכל הסכם עם וושינגטון מעשה בגידה. התוצאה הנראית לעין הייתה המחזה הקשה שבו המונים קיצונים תקפו את הנשיא ואת שר החוץ במהלך הלווייתו של חמינאי עצמו. להלן פירוט מבוסס של המתרחש באיראן.
האשמת 'ההפיכה הרכה'
פלגים קיצוניים באיראן האשימו בפומבי את הנשיא מסעוד פזשכיאן ואת יושב ראש הפרלמנט מוחמד גליבף בביצוע "הפיכה" — או "הפיכה רכה" — על ידי קידום מזכר הבנות (MOU) עם ארצות הברית ![]()
. קיצוניות קיצוניות ערכו סיבוב מחאה ליד המקום שבו נהרג עלי חמינאי, במחאה על ההסכם, והאשימו את המנהיגים הבכירים בבגידה בעקרונות המשטר
. ההאשמות החריפו באופן דרמטי לאחר קריסת הפסקת האש, כשהקיצונים האשימו את פזשכיאן וצוותו הדיפלומטי בוויתורים שהובילו, לטענתם, רק לתקיפות אמריקאיות מחודשות ![]()
.
עימותים אלימים בהלוויית חמינאי
במהלך הלוויית המדינה בת השבוע לעלי חמינאי (3–9 ביולי 2026), המחלוקות הפנימיות גלשו לעימות גלוי. אבלים שקראו "מוות למתפשר" הקיפו את הנשיא פזשכיאן, ושר החוץ עבאס עראקצ'י הותקף אף הוא על ידי המונים קיצונים . העימותים היו כה חמורים, עד כי אבלים המזוהים עם משמרות המהפכה תקפו פיזית את שני הבכירים, לפי מקורות ישראליים ואיראניים שצוטטו על ידי Ynet וישראל היום . ההתקפות נתפסו כניסיון להפחיד את הממשל בתקופה שבה ניהל דיפלומטיה על רקע המלחמה המתמשכת .