דרישה מרכזית של ארה״ב במסגרת ההסכם הייתה שהאיחוד האירופי יטפל בחסמים רגולטוריים לא-מכסיים – בעיקר אלה המקשים על יצואנים אמריקאים קטנים ובינוניים .
הסתייגות חשובה: למרות הלשון המתקדמת, אין מקור ציבורי המראה אולטימטום אמריקאי ספציפי המחייב את האיחוד "לבטל באופן פומבי" תקנות בטיחות מזון או רכב בשמן המפורש. ההתחייבויות מנוסחות כהתחייבויות כלליות "לפעול לטפל", לא כהורדות סקטוריאליות קשות .
נכון ליולי 2026, האיחוד האירופי לוחץ על וושינגטון לקבל פטורים מתעריף 15% עבור סחורות בהיקף של כ-150 מיליארד יורו .
הסכם טרנברי עבר דרך קוצנית של אישורים.
בזמן שהסכסוך ארה״ב-האיחוד תפס כותרות, האיחוד מתמודד בו-זמנית עם מתיחות מבנית עמוקה מול סין.
לסיכום: הסכסוך הטרנס-אטלנטי הניב מסגרת פוליטית שברירית ומחייבת בקושי ביולי 2025, שהגבילה תעריפים אמריקאיים ל-15% בתמורה לביטול מכסים תעשייתיים אירופיים וטיפול בחסמים רגולטוריים. ההסכם נתקע במשך חודשים בשל משבר גרינלנד, ניצל על ידי אישור פרלמנטרי דחוק ביוני 2026 כדי לעמוד באולטימטום של 4 ביולי, ונותר שנוי במחלוקת מבחינה משפטית ופוליטית. במקביל, הגירעון המסחרי העצום של האיחוד מול סין (360 מיליארד יורו) מניע קריאות לחיזוק ההגנות המסחריות והריבונות התעשייתית.