איך הגוף אמור לעבוד?

חסאביס תיאר את היוזמה כ“גוף תקינה טכני שנתמך על ידי המעבדות המובילות” — גוף שיוכל להעניק לממשלות ולציבור הערכה אחידה וסמכותית של מודלי AI מתקדמים, וכך לחזק את האמון בהם .

לפי ההצעה, הגוף יהיה בינלאומי אך בהובלה אמריקאית, והתקנים שלו יעודכנו מדי רבעון בהתאם לסיכונים חדשים. מכון ברוקינגס הסביר כי מטרת היוזמה היא להתמודד עם הפיקוח הלא-אחיד במדינות שונות — מצב שמאפשר למודלים להיבחן לפי סטנדרטים שונים ברחבי העולם .

מה קרה בפסגת ה-G7?

פסגת מנהיגי ה-G7 ה-52 התקיימה באביאן-לה-בן ב-16–17 ביוני 2026. חסאביס, אמודיי, מנכ״ל OpenAI סם אלטמן ונציגים מחברת ה-AI הצרפתית Mistral השתתפו בארוחת עבודה עם הנשיא דונלד טראמפ ועם מנהיגי מדינות ה-G7. הדיון הוקדש ל“פריסה בטוחה, מהירה ויעילה של AI” .

אלא שה-G7 לא אימץ את מנגנון העצירה שהציע חסאביס. הפסגה הסתיימה בתשע הצהרות, ובהן יוזמת “שותפים מהימנים”, שנועדה להעניק למדינות בעלות ברית גישה למודלי AI אמריקאיים מתקדמים הנמצאים כיום תחת מגבלות יצוא, וכן “מפת דרכים למרחב דיגיטלי בטוח לקטינים” .

גם הצהרת שרי הדיגיטל והטכנולוגיה של ה-G7 מ-29 במאי כללה התחייבויות לבטיחות AI, לאימוץ הטכנולוגיה ולחוסן דיגיטלי — אך לא העניקה לגוף כלשהו סמכות מחייבת לעצור מודלים . התוצאה מעידה כי בשלב זה אין הסכמה פוליטית להקמת רגולטור עולמי בעל סמכויות אכיפה .

הרקע האינטלקטואלי: אזהרותיו של חסאביס בסטנפורד

בשבועות שלפני הפסגה הציג חסאביס בסטנפורד את התפיסה שמאחורי הקריאה לפיקוח בינלאומי. בשיחה עם נשיא האוניברסיטה, ג׳ונתן לוין, הוא תיאר את עידן ה-AI כ“מעבר ברמת המין האנושי” והזהיר כי בעשור הקרוב יהיה לאנושות “מרווח טעות קטן” .

באירוע נוסף בבית הספר למנהל עסקים של סטנפורד, ב-18 ביוני, הוא אמר שהעולם נמצא ב“מרגלות הסינגולריות” — תקופה שבה מערכות AI עשויות להתקרב ליכולות כלליות ורחבות בהרבה — וטען שבניית AGI באופן בטוח היא האתגר החשוב ביותר של זמננו .

ההופעות הללו היו חלק ממסע ציבורי רחב יותר של חסאביס ב-2026, שכלל גם את הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס, כנס Google I/O ופסגת AI Impact בהודו .

הצו של טראמפ: צעד מקדים, אך וולונטרי

ב-2 ביוני 2026 חתם הנשיא טראמפ על צו ביצועי 14409, “קידום חדשנות וביטחון בבינה מלאכותית מתקדמת” . הצו מבקש מחברות AI להגיש מרצונן מודלים מתקדמים לממשל האמריקאי לצורך בדיקת סיכונים לביטחון הלאומי, עד 30 יום לפני השקתם לציבור .

ההבדל החשוב הוא שמדובר במנגנון וולונטרי ולא מחייב, המוגבל לארצות הברית. לכן הוא יכול להיחשב צעד מקדים לרעיון של חסאביס, אך אינו מעניק לממשל סמכות אוניברסלית לעצור מודלים. הצו הורה גם לסוכנויות פדרליות להקים “מרכז מידע לביטחון סייבר מבוסס AI” ולפעול לאכיפת חוקים פליליים קיימים נגד מתקפות סייבר שבהן נעשה שימוש בבינה מלאכותית .

מבקרים ציינו כי הצו אינו מחייב את הממשל לבצע הערכות בטיחות ובדיקות סייבר למוצרי AI מתקדמים .

ומה עושה האו״ם?

האו״ם מקדם פאנל מדעי בינלאומי עצמאי בנושא AI, המוכר בשם IISP-AI. הפאנל מתוכנן במודל הדומה לפאנל הבין-ממשלתי לשינויי אקלים, IPCC, ותפקידו לספק הערכות מדעיות מוסמכות בנוגע ליכולות ולסיכונים של בינה מלאכותית.

ההבדל מול הצעת חסאביס הוא בסמכות: הפאנל של האו״ם נועד להיות גוף מדעי מייעץ, לא גוף אכיפה. הוא יוכל לתרום לקביעת מדיניות ולהגברת ההסכמה המדעית, אך לא צפוי להחזיק בסמכות לסנן מודלים או להטיל וטו על השקתם.

גוף משלים — או מתחרה?

כאן נמצא הוויכוח המרכזי סביב ההצעה.

הגישה הרואה בגוף השלמה למסגרות הקיימות: גוף טכני בינלאומי יוכל לקבוע סטנדרט אחיד שמדינות, האיחוד האירופי, יוזמת “השותפים המהימנים” של ה-G7 ופאנל האו״ם יוכלו להסתמך עליו. לפי מכון ברוקינגס, מטרה מרכזית של ההצעה היא לצמצם את הפערים בין מנגנוני הפיקוח במדינות שונות .

הגישה הרואה בו גוף מתחרה: גוף בהובלה אמריקאית, בעל סמכות לעצור מודלים, עלול לעקוף או להחליש את המסלול הרב-צדדי והפתוח יותר של האו״ם. מבקרים חוששים שהוא ייצור מערכת פיקוח דו-מעמדית, שבה מדינות בעלות ברית יקבלו גישה והשפעה עדיפות, ושמעבדות אמריקאיות יקבלו כוח רב מדי להחליט מה נחשב “מסוכן” .

החלטות ה-G7 בפועל מחזקות את הספק הזה: במקום מנגנון עצירה אוניברסלי, המדינות התמקדו בשיתוף פעולה בין בעלות ברית ובגישה מבוקרת למודלים מתקדמים .

השורה התחתונה

ההצעה של חסאביס היא קריאה קונקרטית במיוחד להקמת גוף שיבדוק מודלי AI לפני השקתם ויחזיק בסמכות ממשית להשהות מודלים מסוכנים. עם זאת, היא מגיעה לעולם שבו רוב מנגנוני הממשל הקיימים — הצו הוולונטרי של טראמפ, הצהרות ה-G7 והפאנל המדעי של האו״ם — מבוססים על ייעוץ, שיתוף פעולה או הסכמה, ולא על סמכות מחייבת.

עדיין אין תשובה מוסכמת לשאלות המכריעות: מי יחליט שמודל מסוכן, מי יאכוף את העצירה, וכיצד ימנעו מצב שבו גוף בהובלה אמריקאית יהפוך לכלי נוסף בתחרות הגיאופוליטית סביב AI. לכן, לפחות בשלב זה, “כפתור העצירה” של חסאביס הוא הצעה בעלת משקל — אך לא מדיניות שאומצה על ידי ה-G7.

איך הגוף אמור לעבוד?

חסאביס תיאר את היוזמה כ“גוף תקינה טכני שנתמך על ידי המעבדות המובילות” — גוף שיוכל להעניק לממשלות ולציבור הערכה אחידה וסמכותית של מודלי AI מתקדמים, וכך לחזק את האמון בהם .

לפי ההצעה, הגוף יהיה בינלאומי אך בהובלה אמריקאית, והתקנים שלו יעודכנו מדי רבעון בהתאם לסיכונים חדשים. מכון ברוקינגס הסביר כי מטרת היוזמה היא להתמודד עם הפיקוח הלא-אחיד במדינות שונות — מצב שמאפשר למודלים להיבחן לפי סטנדרטים שונים ברחבי העולם .

מה קרה בפסגת ה-G7?

פסגת מנהיגי ה-G7 ה-52 התקיימה באביאן-לה-בן ב-16–17 ביוני 2026. חסאביס, אמודיי, מנכ״ל OpenAI סם אלטמן ונציגים מחברת ה-AI הצרפתית Mistral השתתפו בארוחת עבודה עם הנשיא דונלד טראמפ ועם מנהיגי מדינות ה-G7. הדיון הוקדש ל“פריסה בטוחה, מהירה ויעילה של AI” .

אלא שה-G7 לא אימץ את מנגנון העצירה שהציע חסאביס. הפסגה הסתיימה בתשע הצהרות, ובהן יוזמת “שותפים מהימנים”, שנועדה להעניק למדינות בעלות ברית גישה למודלי AI אמריקאיים מתקדמים הנמצאים כיום תחת מגבלות יצוא, וכן “מפת דרכים למרחב דיגיטלי בטוח לקטינים” .

גם הצהרת שרי הדיגיטל והטכנולוגיה של ה-G7 מ-29 במאי כללה התחייבויות לבטיחות AI, לאימוץ הטכנולוגיה ולחוסן דיגיטלי — אך לא העניקה לגוף כלשהו סמכות מחייבת לעצור מודלים . התוצאה מעידה כי בשלב זה אין הסכמה פוליטית להקמת רגולטור עולמי בעל סמכויות אכיפה .

הרקע האינטלקטואלי: אזהרותיו של חסאביס בסטנפורד

בשבועות שלפני הפסגה הציג חסאביס בסטנפורד את התפיסה שמאחורי הקריאה לפיקוח בינלאומי. בשיחה עם נשיא האוניברסיטה, ג׳ונתן לוין, הוא תיאר את עידן ה-AI כ“מעבר ברמת המין האנושי” והזהיר כי בעשור הקרוב יהיה לאנושות “מרווח טעות קטן” .

באירוע נוסף בבית הספר למנהל עסקים של סטנפורד, ב-18 ביוני, הוא אמר שהעולם נמצא ב“מרגלות הסינגולריות” — תקופה שבה מערכות AI עשויות להתקרב ליכולות כלליות ורחבות בהרבה — וטען שבניית AGI באופן בטוח היא האתגר החשוב ביותר של זמננו .

ההופעות הללו היו חלק ממסע ציבורי רחב יותר של חסאביס ב-2026, שכלל גם את הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס, כנס Google I/O ופסגת AI Impact בהודו .

הצו של טראמפ: צעד מקדים, אך וולונטרי

ב-2 ביוני 2026 חתם הנשיא טראמפ על צו ביצועי 14409, “קידום חדשנות וביטחון בבינה מלאכותית מתקדמת” . הצו מבקש מחברות AI להגיש מרצונן מודלים מתקדמים לממשל האמריקאי לצורך בדיקת סיכונים לביטחון הלאומי, עד 30 יום לפני השקתם לציבור .

ההבדל החשוב הוא שמדובר במנגנון וולונטרי ולא מחייב, המוגבל לארצות הברית. לכן הוא יכול להיחשב צעד מקדים לרעיון של חסאביס, אך אינו מעניק לממשל סמכות אוניברסלית לעצור מודלים. הצו הורה גם לסוכנויות פדרליות להקים “מרכז מידע לביטחון סייבר מבוסס AI” ולפעול לאכיפת חוקים פליליים קיימים נגד מתקפות סייבר שבהן נעשה שימוש בבינה מלאכותית .

מבקרים ציינו כי הצו אינו מחייב את הממשל לבצע הערכות בטיחות ובדיקות סייבר למוצרי AI מתקדמים .

ומה עושה האו״ם?

האו״ם מקדם פאנל מדעי בינלאומי עצמאי בנושא AI, המוכר בשם IISP-AI. הפאנל מתוכנן במודל הדומה לפאנל הבין-ממשלתי לשינויי אקלים, IPCC, ותפקידו לספק הערכות מדעיות מוסמכות בנוגע ליכולות ולסיכונים של בינה מלאכותית.

ההבדל מול הצעת חסאביס הוא בסמכות: הפאנל של האו״ם נועד להיות גוף מדעי מייעץ, לא גוף אכיפה. הוא יוכל לתרום לקביעת מדיניות ולהגברת ההסכמה המדעית, אך לא צפוי להחזיק בסמכות לסנן מודלים או להטיל וטו על השקתם.

גוף משלים — או מתחרה?

כאן נמצא הוויכוח המרכזי סביב ההצעה.

הגישה הרואה בגוף השלמה למסגרות הקיימות: גוף טכני בינלאומי יוכל לקבוע סטנדרט אחיד שמדינות, האיחוד האירופי, יוזמת “השותפים המהימנים” של ה-G7 ופאנל האו״ם יוכלו להסתמך עליו. לפי מכון ברוקינגס, מטרה מרכזית של ההצעה היא לצמצם את הפערים בין מנגנוני הפיקוח במדינות שונות .

הגישה הרואה בו גוף מתחרה: גוף בהובלה אמריקאית, בעל סמכות לעצור מודלים, עלול לעקוף או להחליש את המסלול הרב-צדדי והפתוח יותר של האו״ם. מבקרים חוששים שהוא ייצור מערכת פיקוח דו-מעמדית, שבה מדינות בעלות ברית יקבלו גישה והשפעה עדיפות, ושמעבדות אמריקאיות יקבלו כוח רב מדי להחליט מה נחשב “מסוכן” .

החלטות ה-G7 בפועל מחזקות את הספק הזה: במקום מנגנון עצירה אוניברסלי, המדינות התמקדו בשיתוף פעולה בין בעלות ברית ובגישה מבוקרת למודלים מתקדמים .

השורה התחתונה

ההצעה של חסאביס היא קריאה קונקרטית במיוחד להקמת גוף שיבדוק מודלי AI לפני השקתם ויחזיק בסמכות ממשית להשהות מודלים מסוכנים. עם זאת, היא מגיעה לעולם שבו רוב מנגנוני הממשל הקיימים — הצו הוולונטרי של טראמפ, הצהרות ה-G7 והפאנל המדעי של האו״ם — מבוססים על ייעוץ, שיתוף פעולה או הסכמה, ולא על סמכות מחייבת.

עדיין אין תשובה מוסכמת לשאלות המכריעות: מי יחליט שמודל מסוכן, מי יאכוף את העצירה, וכיצד ימנעו מצב שבו גוף בהובלה אמריקאית יהפוך לכלי נוסף בתחרות הגיאופוליטית סביב AI. לכן, לפחות בשלב זה, “כפתור העצירה” של חסאביס הוא הצעה בעלת משקל — אך לא מדיניות שאומצה על ידי ה-G7.