עלות משוערת – הנתון של 800 מיליון דולר

לא פורסם אומדן רשמי לעלות הכוללת של ההלוויה . משתמשים רבים ברשתות החברתיות ובתגובות ציבוריות ניסו לאמוד את ההוצאה על בסיס גורמים כמו פריסת אבטחה, תשתיות זמניות, תחבורה, לינה, חלוקת מזון וסידורי טקס . הנתון של 800 מיליון דולר, המוזכר לעתים קרובות בשיח הציבורי, אינו מופיע בדיווחים חדשותיים כמספר רשמי מאושר. עם זאת, אומדן אחד נפרד הציב את התקציב לשלושת ימי התהלוכה בטהרן בלבד על כ-17 מיליון דולר . הזעם הציבורי על ההוצאה היה נפוץ, ורבים באיראן שאלו: "מאיפה הכסף הזה מגיע?" .

פריסת כוחות אבטחה – כ-150,000 איש ותחבורה ציבורית חינם

המדינה נשאה בעלויות שכללו "פריסת כ-150,000 שוטרים ואנשי ביטחון" לצד שירותי רכבת תחתית ואוטובוס חינם 24 שעות ביממה . סוכנות הידיעות הרשמית פארס דיווחה על 65,000 שוטרים שנפרסו במיוחד למטרות אבטחה . ארגון 'בסיג' טיפל בלוגיסטיקה, וכבישים מהירים בטהרן הוסבו לנתיבי הולכי רגל .

המסר הרשמי: הצגת חוסן לאומי אחרי המלחמה מול ארה"ב וישראל

המשטר הציג במפורש את ההלוויה כהפגנת כוח ואחדות, בעקבות מותו של חמינאי ביום הראשון למלחמת ארה"ב-ישראל נגד איראן . הרשויות קידמו את האירוע כ"משאל עם על עתידה של הרפובליקה האיסלאמית" וכהוכחה לכך שהלהט המהפכני עדיין בוער . סגן הנשיא הראשון, מוחמד רזא עארף, כינה אותה "האירוע החשוב ביותר של המאה הזו" . המסרים של "המשכיות ונקמה" שלטו, כאשר ההמונים דרשו לשלם לחוטפי ההתנקשות בחמינאי .

השתתפות מעורבת: חובה דתית וסקרנות, לאו דווקא תמיכה פוליטית

למרות שמיליונים השתתפו — עיריית טהרן דיווחה על 2.2 מיליון ביום הראשון, עם צפי לכ-20 מיליון בסך הכל — סוכנות רויטרס ציינה כי "מאחורי תצוגת האחדות, רחוק מלהיות ברור שהם פתרו את השברים הפנימיים הפעורים" . איראנים רבים השתתפו מתוך חובה דתית או סקרנות ולא מתוך תמיכה פוליטית אמיתית במשטר . דיווחים תיארו את המניעים של הקהל כמגוונים, כאשר המשטר נאבק לייצר התלהבות אמיתית .

תגובת נגד שמושרשת במשבר הכלכלי

המחלוקת סביב ההלוויה התנהלה על רקע תנאים כלכליים קטסטרופליים. איראן סובלת מאינפלציה מוחצת, פיחות במטבע, אבטלה המונית והרס כתוצאה ממלחמה יקרה . הזעם הציבורי התמקד בהוצאה העצומה על ההלוויה בזמן שהאיראנים הפשוטים נאבקים לפרנסתם . "מאיפה הכסף הזה מגיע?" הפך להאשטג נרחב ברשתות החברתיות . רויטרס סיכמה את הדינמיקה: למרות ההמונים העצומים, השליטים הדתיים לא פתרו את "השברים הפנימיים הפעורים סביב הכלכלה והדיכוי הממלכתי" .

עלות משוערת – הנתון של 800 מיליון דולר

לא פורסם אומדן רשמי לעלות הכוללת של ההלוויה . משתמשים רבים ברשתות החברתיות ובתגובות ציבוריות ניסו לאמוד את ההוצאה על בסיס גורמים כמו פריסת אבטחה, תשתיות זמניות, תחבורה, לינה, חלוקת מזון וסידורי טקס . הנתון של 800 מיליון דולר, המוזכר לעתים קרובות בשיח הציבורי, אינו מופיע בדיווחים חדשותיים כמספר רשמי מאושר. עם זאת, אומדן אחד נפרד הציב את התקציב לשלושת ימי התהלוכה בטהרן בלבד על כ-17 מיליון דולר . הזעם הציבורי על ההוצאה היה נפוץ, ורבים באיראן שאלו: "מאיפה הכסף הזה מגיע?" .

פריסת כוחות אבטחה – כ-150,000 איש ותחבורה ציבורית חינם

המדינה נשאה בעלויות שכללו "פריסת כ-150,000 שוטרים ואנשי ביטחון" לצד שירותי רכבת תחתית ואוטובוס חינם 24 שעות ביממה . סוכנות הידיעות הרשמית פארס דיווחה על 65,000 שוטרים שנפרסו במיוחד למטרות אבטחה . ארגון 'בסיג' טיפל בלוגיסטיקה, וכבישים מהירים בטהרן הוסבו לנתיבי הולכי רגל .

המסר הרשמי: הצגת חוסן לאומי אחרי המלחמה מול ארה"ב וישראל

המשטר הציג במפורש את ההלוויה כהפגנת כוח ואחדות, בעקבות מותו של חמינאי ביום הראשון למלחמת ארה"ב-ישראל נגד איראן . הרשויות קידמו את האירוע כ"משאל עם על עתידה של הרפובליקה האיסלאמית" וכהוכחה לכך שהלהט המהפכני עדיין בוער . סגן הנשיא הראשון, מוחמד רזא עארף, כינה אותה "האירוע החשוב ביותר של המאה הזו" . המסרים של "המשכיות ונקמה" שלטו, כאשר ההמונים דרשו לשלם לחוטפי ההתנקשות בחמינאי .

השתתפות מעורבת: חובה דתית וסקרנות, לאו דווקא תמיכה פוליטית

למרות שמיליונים השתתפו — עיריית טהרן דיווחה על 2.2 מיליון ביום הראשון, עם צפי לכ-20 מיליון בסך הכל — סוכנות רויטרס ציינה כי "מאחורי תצוגת האחדות, רחוק מלהיות ברור שהם פתרו את השברים הפנימיים הפעורים" . איראנים רבים השתתפו מתוך חובה דתית או סקרנות ולא מתוך תמיכה פוליטית אמיתית במשטר . דיווחים תיארו את המניעים של הקהל כמגוונים, כאשר המשטר נאבק לייצר התלהבות אמיתית .

תגובת נגד שמושרשת במשבר הכלכלי

המחלוקת סביב ההלוויה התנהלה על רקע תנאים כלכליים קטסטרופליים. איראן סובלת מאינפלציה מוחצת, פיחות במטבע, אבטלה המונית והרס כתוצאה ממלחמה יקרה . הזעם הציבורי התמקד בהוצאה העצומה על ההלוויה בזמן שהאיראנים הפשוטים נאבקים לפרנסתם . "מאיפה הכסף הזה מגיע?" הפך להאשטג נרחב ברשתות החברתיות . רויטרס סיכמה את הדינמיקה: למרות ההמונים העצומים, השליטים הדתיים לא פתרו את "השברים הפנימיים הפעורים סביב הכלכלה והדיכוי הממלכתי" .