לאחר המירוץ, קבעו השופטים של ה-FIA כי סאינס עקף את רכב הבטיחות ללא רשות במהלך הליך 'השחרור מהקפה' (unlapping) בהקפה האחרונה . בשונה מעונשי זמן רגילים המוטלים במהלך המירוץ, זה היה עונש של הקפה שלמה שהוחל אחרי דגל המשובץ. העונש הוריד את סאינס מהמקום ה-12 על המסלול למקום ה-17 בדירוג הסופי .
העונש החריג נבע ישירות ממוזרות ייחודית בתצורת המסלול של סילברסטון. חקירת השופטים חשפה רצף אירועים ספציפי:
צוות וויליאמס לא חלק על העובדות והודה בשתי טעויות ברורות :
טעויות אלו גרמו לכך שסאינס לא קיבל הנחיה להישאר מאחורי רכב הבטיחות, מה שהוביל לעבירה.
השופטים הסתמכו על סעיף 12.4.1.i בקוד הספורט הבינלאומי של ה-FIA כדי להטיל את הסנקציה . סעיף זה מאשר שהקפת עונשין היא אחת הסנקציות העומדות לרשות השופטים. במקרה זה, הם קבעו שזהו העונש ההולם ביותר, בהתחשב באופי העבירה שהייתה עקיפה ללא רשות, ולא עבירה ספורטיבית קלה.
למרות העונש הנדיר והירידה של חמישה מקומות, לסנקציה לא הייתה כל השפעה על דירוג הנהגים או היצרנים באליפות. סאינס סיים במקום ה-12 על המסלול, מיקום שאינו מזכה בנקודות אליפות. לאחר העונש, הוא דורג במקום ה-17, שגם הוא אינו מקנה נקודות . ההשפעה היחידה הייתה על הדירוג הסופי של המירוץ, אך היא לא שינתה את חלוקת הנקודות במאבק האליפות.
הבלבול סביב העונש של סאינס הוגבר על ידי אירוע נפרד וחובק כותרות שהרס את סיומו של המירוץ. הודעה שגויה הופיעה על המסכים, לפיה רכב הבטיחות עומד להיכנס לרפידות להקפה אחרונה של קרב צמוד. ה-FIA אישר מאוחר יותר שהדבר נבע מתקלת תוכנה (software error) .
הגוף המנהל הסביר שסעיף B5.13.5 בתקנון מחייב השלמה של הקפה מלאה לאחר הליך השחרור מהקפה. מכיוון שההודעה השגויה הוצגה כשנותרה רק הקפה אחת, היה בלתי אפשרי לחדש את המירוץ . זה הותיר את המירוץ, שאורכו 52 הקפות , להסתיים תחת דגלים צהובים – תוצאה לא פופולרית בעיני האוהדים .
לסיכום, העונש של קרלוס סאינס היה אירוע נדיר ומורכב מבחינה טכנית, שנבע ממאפיין ייחודי של המסלול ומתקלת תקשורת של הצוות שלו. אך בעוד שהעונש עצמו היה נושא לשיחה, דווקא תקלת התוכנה הלא-קשורה היא שהגדירה את הסיום הכאוטי והשנוי במחלוקת של המירוץ.