היעד הוא לאסוף 200–1,000 גרם רגולית – כמות גדולה משמעותית מזו של JAXA's Hayabusa2 (~5.4 גרם) או של NASA's OSIRIS-REx (~121.6 גרם) .
לאחר שחרור קפסולת החזרת הדגימות לכדור הארץ, החללית האם תשתמש בסיוע כבידה מכדור הארץ כדי להטיל את עצמה לעבר השביט 311P/PanSTARRS (P/2013 P5) – גוף פעיל הפולט אבק בחגורת האסטרואידים. היא צפויה להגיע סביב 2034–2035 לצורך כניסה למסלול ומחקרי מעוף, מה שהופך את זה למשימה דו-יעדית בת עשור .
אחת השאלות המסקרנות ביותר שטיאנוון-2 נועדה לענות עליה היא מה מקורו של קמואלווה. העדויות עד כה מצביעות לשני כיוונים.
מחקרים רבים שעברו ביקורת עמיתים (בהם בכתבי העת Nature Communications ו-Communications Earth & Environment) מראים שספקטרום ההחזר של קמואלווה תואם כמעט בצורה מושלמת לסיליקטים ירחיים שעברו בליה בחלל, ולא לאסטרואידים טיפוסיים מחגורת האסטרואידים . הספקטרום האדמומי שלו, מסלולו דמוי כדור הארץ וקרבתו למערכת כדור הארץ-ירח, מרמזים מאוד כי מדובר בשבר פליטה ירחי – ככל הנראה ממכתש קופרניקוס או ג'ורדנו ברונו – שהועף מהירח מפגיעה ונלכד בתהודה 1:1 עם כדור הארץ
. זהו אחד מהמעטים הידועים כ"לוויין-לכאורה" (quasi-satellite) של כדור הארץ
.
מחקר חדש שפורסם ב-Nature Communications ביוני 2026 קרא תיגר על מקורו הירחי, והציע כי תכונות הספקטרום של קמואלווה עשויות להתאים לאסטרואידים מסוג S מחגורת האסטרואידים הפנימית, כולל משפחת פלורה (Flora family), וכי מסלולו הנוכחי אינו מחייב בהכרח מקור ירחי . המחקר טוען כי סיבובו המהיר וגודלו הקטן של האסטרואיד עלולים לייצר אדמומיות ספקטרלית דומה באמצעות בליה בחלל בלבד
.
בשורה התחתונה: השערת המקור הירחי נותרה ההסבר המוביל, אך הוויכוח פעיל. הדגימות שתחזיר טיאנוון-2 יספקו את התשובה המוחלטת על ידי השוואת יחסי איזוטופים, מינרלוגיה וחתימות גזים אצילים לדגימות ירח ידועות .
לטיאנוון-2 חשיבות אסטרטגית בכמה חזיתות: