השיא הגיע זמן קצר לאחר יציאת איחוד האמירויות מארגון אופ"ק, מהלך שנתן לאבו דאבי חופש מלא למקסם תפוקה ולחפש נתח שוק . סוכנות האנרגיה הבינלאומית (IEA) העריכה כי בתחילת יוני – עוד לפני ההסכם הזמני עם איראן – יצוא הנפט של איחוד האמירויות כבר התאושש לכמעט 85% מהרמות טרום-המלחמה, ועלה מכ-1.9 מיליון חביות ליום במרץ ל-4.3 מיליון חביות ליום ביוני
.
עם זאת, ההתאוששות הכוללת של יצוא המפרץ נותרה חלקית. למרות הזינוק החודשי, היקף היצוא הכולל של מדינות המפרץ ביוני עדיין היה נמוך בכ- 40% לעומת רמות טרום-הסכסוך , הרבה מתחת ל-16.5 מיליון החביות ליום שיוצאו לפני המשבר
.
יצואניות אחרות גם הגבירו תפוקה ביוני. ערב הסעודית הובילה זינוק בקרב חברות אופ"ק הוותיקות, כאשר יצוא הים של ערב הסעודית, איחוד האמירויות וכווית הגיע ל-11.9 מיליון חביות ליום – הגבוה ביותר מאז אפריל 2023 . תפוקת כווית זינקה בחדות ל-1.65 מיליון חביות ליום ביוני לעומת 580,000 חביות ליום במאי
. סקר של רויטרס העריך כי תפוקת אופ"ק הכוללת עלתה ב-3.3 מיליון חביות ליום בין חודש לחודש, הזינוק החודשי החד ביותר של הקבוצה מאז תחילת ההתאוששות
.
ההצפה של יצוא המפרץ המחודש גרמה לשינוי משמעותי במבנה שוק הנפט עד סוף יוני.
במאי, עקום החוזים העתידיים של בנט הציג תצורת "חיוך" נדירה (backwardation בטווח המיידי, קונטנגו בטווח הארוך) – דפוס שמשקיעי מורגן סטנלי ציינו כי נראה לאחרונה לזמן קצר בפברואר 2020 . בסוף יוני, הזינוק בזרימות בפועל הפך את הציפייה הזו לעודף היצע גלוי לעין.
ב-25 ביוני, מבנה החוזה הקרוב של בנט הפך לקונטנגו – שם מחירי חוזים קרובים נמוכים מאלה העתידיים – לראשונה מאז תחילת המלחמה . חוזי בנט לאוגוסט נסחרו סביב 73 דולר לחבית, השפל מאז 27 בפברואר
. ההנחה של בנט המיידי לעומת החוזה לשישה חודשים התרחבה, וסוחרים ונתוני LSEG הצביעו על חששות מעודף היצע בשווקים הפיזיים באירופה ובאפריקה
.
אנליסטים תיארו את המצב כשפע יתר זמני, אך רבים ציינו כי חזרת הביקוש והאטה בנורמליזציה של הזרימות עלולות להדק את השוק שוב עד 2026 . אופ"ק+ האיצה את צמצום קיצוצי התפוקה הרצוניים במאי וביוני, והזרימה לשוק כמעט מיליון חביות ליום, מה שתרם להתרופפות המהירה
. המעבר של העקום העתידי לקונטנגו סימן כי השווקים צופים היצע בשפע ועליית מחירים מוגבלת בטווח הקרוב
.
הפסקת האש הזמנית בין ארה"ב לאיראן, שנחתמה ב-17 ביוני, נועדה לסיים את המצור על מצר הורמוז וליצור חלון של 60 יום למשא ומתן רחב יותר . אך כעבור שבועיים בלבד, ההסכם עמד בפני המבחן החמור ביותר שלו.
סעיף 5 של מזכר ההבנות – הסעיף המסדיר את פתיחת הניהול של המצר – הפך למוקד חיכוך . ב-27 ביוני, מתקפת כטב"ם פגעה בספינת משא רשומה בסינגור שחצתה את המצר. ארה"ב הגיבה בתקיפות על מתקני טילים וכטב"מים איראניים, ואיראן שיגרה טילים וכטב"מים לעבר אתרי ארה"ב בכווית ובבחריין
. ההתקפות ההדדיות תוארו כמבחן החמור ביותר להפסקת האש עד כה
.
אנליסטים ציינו כי איראן משתמשת ביכולתה החדשה לחסום מעבר במצר הורמוז לסירוגין כמנוף במשא ומתן, גם כששני הצדדים מצהירים פומבית כי הם מעוניינים לסיים את הסכסוך . ה"ניו יורק טיימס" דיווח: "היכולת החדשה של איראן לשבש תנועה בנתיב ימי חיוני זה, החיוני לכלכלה העולמית, מספקת לה מנוף חיוני שאין באפשרותה לוותר עליו"
.
הספנות המסחרית החלה לשוב בהדרגה למצר עד תחילת יולי, אך הנתיב עדיין פעל "הרבה מתחת לרמות נורמליות" בשל חששות ביטחוניים שהחזיקו חברות ספנות רבות על הסף . משימת הליווי של הארגון הימי הבינלאומי (IMO) הושעתה לאחר התקיפה ב-27 ביוני
. בעוד שהפסקת האש לא קרסה כליל, היא נותרה שברירית, ומצר הורמוז נותר נתיב הנפט המסוכן ביותר בעולם.