כשלים קריטיים:
באמצע אפריל 2026, לאחר קריסת הפסקת אש זמנית קצרה, איראן אותתה כי תאפשר מעבר ספינות במים עומאניים – אך רק בתנאים שלה, לא במסגרת אמריקאית . בתגובה להצעת ארה״ב לפתוח את המצר באופן בלתי מותנה:
רויטרס דיווחה בתחילת יולי כי טהראן מאמינה שנוסח מזכר ההבנות מיוני "מאפשר לה לשמור על שליטה באילו ספינות יעברו ובאיזה נתיב" . איראן דחתה מפורשות את התפיסה האמריקאית של מעבר חופשי ללא ניהול.
שתי מערכות מעבר שונות בתכלית צצו:
הנתיב האיראני (המסדרון הצפוני): איראן מתעקשת כי כל כלי השיט חייבים לשוט בנתיבים שאושרו על ידה במים הטריטוריאליים שלה, להגיש בקשות 48 שעות מראש ל-PGSA, ולציית לפרוטוקולי הליווי של משמרות המהפכה. ב-3 ביולי, הפיקוד הצבאי המשותף של איראן הזהיר כי מכליות המשתמשות בנתיבים לא מורשים צפויות לתגובה "נחושה" .
המסדרון העומאני בגיבוי ארה״ב (הנתיב הדרומי): ארה״ב והארגון הימי הבינלאומי (IMO) השיקו יוזמה באמצעות נתיב דרומי במים עומאניים בפיקוח ימי אמריקאי, שנועד לעקוף את השליטה האיראנית . איראן דחתה זאת בפומבי, ומשמרות המהפכה הכריזו כי כל נתיב שיוקם "ללא תיאום עם טהראן" הוא "בלתי מקובל ומסוכן" .
עומאן באמצע: בעוד מזכר ההבנות מדמיין ניהול משותף איראני-עומאני לאחר 60 יום, איראן "מתחרה בקנאות עם עומאן על תפקיד מקבלת ההחלטות במצר" ודוחה הצעות עומאניות לנתיב . עומאן אמרה כי כל מערכת שתקים עם איראן חייבת לנהל שירותים ימיים – אך איראן רוצה שליטה מבצעית בלעדית.
ההתאוששות בספנות בעקבות הסכם 15 ביוני הייתה אמיתית אך קצרת מועד:
נכון ל-3 ביולי 2026 (התאריך העדכני ביותר במקורות הזמינים):