במאי 2026, חמש יצרניות רכב סיניות — SAIC (יצרנית MG), BYD, ג'ילי, צ'רי ו-Great Wall Motor — רשמו יחד מכירות של 138,410 יחידות ב-31 מדינות אירופיות גדולות, ועקפו את היצרניות היפניות (134,240 יחידות) בפעם הראשונה אי פעם .
בשנת 2024 האיחוד האירופי הטיל מכסים נוספים של עד 35.3% על רכב חשמלי שמיוצר בסין . מטרת המהלך הייתה ברורה: להעלות את המחיר ולצמצם את הייבוא. מכון קיל (Kiel Institute) חזה ירידה של 25% ביבוא
.
בפועל, קרה ההפך:
המכוניות הסיניות זולות בעשרות אלפי יורו מהמתחרות האירופיות. מחקר של רויטרס מציין כי חלק מהדגמים זולים בעד 10,000 יורו מהמתחרים האירופיים . גם אחרי מכסים של 35%, העלות עדיין תחרותית. בנוסף, בינואר 2026 האיחוד האירופי עבר משיטת המכסים לשיטת "רצפת מחיר מינימלית" (minimum price floor)
. אנליסטים אומרים ששיטה זו מספקת רווחים יציבים יותר ליצואנים הסיניים, כי היא לא מונעת מהם למכור במחירים תחרותיים
.
הנתונים ממחישים עד כמה הייצוא הפך למנוע הצמיחה העיקרי של תעשיית הרכב הסינית:
השאלה המקורית כמעט כולה מאומתת על ידי מקורות אמינים (רויטרס, ACEA, בלומברג, PBS). המכסים האירופיים לא הצליחו לעצור את הגל, והמותגים הסיניים ממשיכים לכבוש נתחי שוק בשיעור חסר תקדים, הודות למחירים נמוכים, מעבר מהיר להיברידיים, ורצון עז לפצות על הקריסה בשוק המקומי. זוהי אחת התפניות הגדולות ביותר בתולדות תעשיית הרכב העולמית.