בעקבות פרוץ הסכסוך בין ארצות הברית לאיראן בסוף פברואר 2026, מיצרי הורמוז (Hormuz) - נתיב מים צר שדרכו עוברת כחמישית מתצרוכת הנפט העולמית - נסגרו למעשה לאוניות סוחר במשך כארבעה חודשים . בעקבות ההתקפות והיעדר ביטוח ימי, התנועה במיצרים הופסקה כמעט לחלוטין, והיצוא של איחוד האמירויות צנח ל-כ-1.9 מיליון חביות ליום במרץ .
הקפיצה המהירה מהשפל של מרץ לשיא של יוני הונעה על ידי שלושה גורמים עיקריים:
איחוד האמירויות פרשה רשמית מארגון אופ״ק (OPEC) ב-1 במאי 2026, ושיחררה עצמה ממגבלות מכסות הייצור . פרישה זו אפשרה האצה דרמטית של תוכניות ההתרחבות:
מחירי הנפט: עם החדשות על הסכם הפסקת האש הזמני ב-15 ביוני, מחירי הנפט צנחו בחדות. חבית מסוג ברנט (Brent crude) ירדה כ-5% ביום אחד לכ-82.84 דולר . למחרת, עם פרסום פרטים נוספים על ההסכם, ירדו המחירים בעוד 5.1% (4.21 דולר) לשפל של שלושה חודשים . בסוף השבוע של ה-19 ביוני, נפט מסוג ברנט היה בדרך לירידה שבועית של 8% והתנהל סביב 80.38 דולר . עד 24 ביוני, המחיר שקע בכ-3 דולר נוספים לשפל מאז תחילת הסכסוך .
שוק הפיזי: במהלך הסגר במיצרי הורמוז, חל עיוות חמור בשוק הפיזי של הנפט. יצואניות המפרץ נאלצו למכור בהנחות משמעותיות כדי לפנות מקום במאגרי האחסון, בעוד שהנפט האיראני, לאחר הסרת המצור הימי האמריקאי, נמכר בפרמיה של כ-20% לעומת רמות טרום המלחמה .
אזהרות אנליסטים: אנליסטים מזהירים כי למרות שהסכם השלום הוביל לירידת מחירים, "פרמיית סיכון גיאופוליטי" מוטמעת כעת בשוקי האנרגיה בשל המלחמה . הם מזהירים כי מחירי הנפט צפויים להיוותר תנודתיים בטווח הקצר וכי ייתכן שיחלוף זמן מה עד שהמחירים ישובו לרמות טרום-מלחמה אמיתיות, שכן מלאי הנפט העולמי רק החל להתמלא . השינוי המבני - זינוק הייצור של איחוד האמירויות לאחר-אופ״ק, חזרת איראן לשוק, והרחבת הקיבולת של יצואניות אחרות - יוצר סיכון חדש של עודף היצע, שעלול להביא לסוג אחר של תנודתיות ברגע שהשיבושים המלחמתיים יתפוגגו לחלוטין.