איראן ועומאן מקימות ועדת הורמוז משותפת: פגישה ראשונה במסקט קובעת את עתיד מצר הורמוז

המכון לחקר המלחמה (ISW) מעריך כי איראן משתמשת במנגנון זה כדי לנסות ולהפעיל סמכות ארוכת טווח על המצר, מה שיאפשר לה להסדיר את המעבר ולהגביל אותו לפי שיקול דעתה – תרחיש שמדאיג מאוד גורמים רשמיים בארה"ב ובחברות השילוח הבינלאומיות .

הבסיס המשפטי: מזכר ההבנות של איסלמבאד

השיחות בוועדה נשענות על הבסיס החוקי של מזכר ההבנות של איסלמבאד (Islamabad Memorandum of Understanding), הסכם מסגרת בן 14 נקודות שנחתם באופן אלקטרוני ב-17 ביוני 2026 ופורמלית ב-19 ביוני בשווייץ בין ארה"ב לאיראן . מזכר ההבנות קובע במפורש את פתיחתו מחדש של מצר הורמוז ואת המחויבות ההדדית לנהל משא ומתן על הסכם כולל סופי בתוך 60 יום . ההסכם מחזיר על כנו את האיסור על שימוש בכוח ושואף לקבלת החלטה מחייבת של מועצת הביטחון של האו"ם שתאשרר הסדר קבע .

אולם, מזכר ההבנות לא פירט כיצד ינוהל המצר בטווח הארוך – והפער הזה הוא בדיוק מה שאיראן ועומאן מנסות למלא כעת באופן דו-צדדי, תוך ניהול משא ומתן מוקדם על מעמד המצר עוד לפני תום חלון 60 הימים . סעיף 5 של מזכר איסלמבאד, שאליו התייחסו שני הצדדים במהלך פגישת מסקט, מספק את המסגרת לדיונים אלו .

רקע: ארבעה חודשים של שיבושים צבאיים וימיים

פגישת הוועדה לא התקיימה בחלל ריק. המצר היה חסום למעשה מאז 28 בפברואר 2026, כאשר ארה"ב וישראל פתחו בתקיפות אוויריות נגד איראן. משמרות המהפכה האיראניים פרסמו אזהרות האוסרות מעבר, וחברות נפט, גז ומיכליות גדולות השעו את משלוחיהן . התוצאה הייתה זעזוע כלכלי עולמי חמור: אלפי עובדים ימיים נותרו תקועים על כ-2,000 כלי שיט, חברות ביטוח סירבו לכסות סיכונים, ונתוני מעקב כלי שיט הראו עצירה כמעט מוחלטת של התנועה דרך נקודת החנק שמטפלת בכ-20% מאספקת הנפט העולמית .

עימותים צבאיים נמשכו גם לאחר חתימת מזכר ההבנות. ב-25 ביוני, סוכנות של האו"ם הפסיקה את פינוי הספינות לאחר שכלי שיט נפגע מטיל מול חופי עומאן . ב-27 ביוני, יומיים בלבד לפני פגישת הוועדה, איראן הודיעה שפגעה במתקנים צבאיים אמריקאיים במזרח התיכון בתגובה לתקיפות אמריקאיות ליד המצר, תוך איום על הסכם השלום השברירי .

חזונות מתחרים: איראן מול ארה"ב על השליטה בנתיב המים

החזון האיראני – הסדרה משותפת איראן-עומאן. טהראן שואפת להקים מנגנון קבע איראני-עומאני שיעניק לה סמכות שווה להסדיר את המעבר ולגבות תשלומים. גורמים רשמיים באיראן הזהירו במפורש כי המצר "לא יחזור למעמדו שלפני המלחמה" ורמזו כי טהראן תטיל אגרות על ספינות לאחר תום תקופת 60 הימים . בהצהרה המשותפת משיחות 23 ביוני צוין במפורש דיון בנושאי "ניהול שילוח, שירותים נלווים ואגרות נלוות" .

החזון האמריקאי – חופש השיט תחת המשפט הבינלאומי. עמדת ארה"ב, כפי שבא לידי ביטוי במזכר ההבנות, היא לפתוח מחדש את המצר במסגרת אמנת האו"ם לחוק הים (UNCLOS), תוך הבטחת מעבר חופשי וללא אגרות או הגבלות חד-צדדיות איראניות .

המשמעות האסטרטגית: על ידי שיבוץ עומאן – מדינה נייטרלית בעלת מים טריטוריאליים משלה לאורך המצר – במבנה הניהול, איראן מנסה ליצור עובדה מוגמרת דו-צדדית שיהיה קשה לארה"ב ולקהילת השילוח הבינלאומית לבטל, ובכך למעשה לדחוק את ארה"ב מהמודל הרגולטורי העתידי של המצר .

הסדרי מעבר זמניים בחלון 60 הימים

על פי מזכר ההבנות, איראן הסכימה ל"פתיחה הדרגתית" של המצר, וארה"ב התחייבה להסיר את המצור הימי שהטילה על יצוא הנפט האיראני . עם זאת, פינוי הספינות התקועות בגיבוי האו"ם הופסק ב-25 ביוני לאחר המתקפה על כלי השיט מול עומאן, מה שמעיד על כך שמעבר בטוח עדיין אינו מובטח .

השעון מתקתק: עד אמצע אוגוסט 2026, ארה"ב ואיראן חייבות להגיע להסדר שלום כולל או להסתכן בקריסת המסגרת. אם לא יושג הסכם, איראן אותתה כי תטיל באופן חד-צדדי אגרות מעבר והגבלות משלה, בעוד ארה"ב הזהירה מפני פעולה צבאית מחודשת . נכון ל-29 ביוני, תנועת כלי השיט נותרה מוגבלת מאוד – זרם דק של כלי שיט עבר, אך תנועה מסחרית סדירה טרם חודשה, והסביבה הביטחונית נותרה הפכפכה ביותר .