לא היה מדובר בציבור שמוכן לקבל משא ומתן פתוח. הציבור היה עייף מלחימה, ספקן לגבי השגת היעדים, והתנגד במידה רבה להתנהלות הממשל.

הרגש הציבורי באיראן: מהקלה לתחושת בגידה

באיראן, ההקלה הראשונית באפשרות לשלום התחלפה במהירות בכעס ובאכזבה, מה שערער עוד יותר את ההסכם.

• ה"ניו יורק טיימס" דיווח שאיראנים הביעו "תערובת של הקלה וספקנות" .
• NPR דיווח שמבקרי משטר רבים "מביעים תחושות בגידה על ידי ארה"ב" – לא על ידי הממשלה האיראנית, אלא על ידי הצד האמריקאי שפתח במלחמה ואז ניהל משא ומתן על הסכם שנתפס כחלול .
• ה"גרדיאן" תפס את מצב הרוח: "כולם כועסים מסיבות שונות". תושב טהרן אחד תיאר שהעולם מנוהל "על ידי כל המשוגעים" .
• קיצונים רצו בהמשך המלחמה, ואילו איראנים רבים המתנגדים למשטר הרגישו שארה"ב בגדה בתקוותיהם לשינוי פוליטי בכך שעשו עסקה עם הרפובליקה האסלאמית .

התנגדות דו-מפלגתית בקונגרס

הקונגרס פנה בחדות נגד המלחמה ונגד הסכם הפסקת האש, וסימן שהממשל חסר גיבוי פוליטי לקיים משא ומתן ממושך.

• החלטת סמכויות מלחמה בבית הנבחרים (4 ביוני): הבית העביר החלטה המורה לטראמפ לבקש אישור קונגרס לפני המשך הפעולות הצבאיות באיראן. זו הייתה ההצבעה הרביעית מסוגה והראשונה שעברה, עם ארבעה רפובליקנים שהצטרפו לדמוקרטים .
• מרד רפובליקני בסנאט (16 ביוני): רפובליקנים בסנאט חסמו החלטת סמכויות מלחמה בראשות דמוקרטים (47-48), אך ארבעה מחברי המפלגה ערקו .
• תגובתו הזועמת של טראמפ (24 ביוני): לאחר שטראמפ נזף בסנאטורים רפובליקנים, מנהיגי המפלגה שינו כיוון והעבירו הצעה דומה ב-50-47 .
• ה"אקונומיסט" (22 ביוני): תיאר את המצב כ"תגובה דו-מפלגתית חריפה נגד איראן" .
• וושינגטון טיימס (18 ביוני): מחוקקים מתחו ביקורת על ההסכם כחד-צדדי. יו"ר ועדת הכוחות המזוינים בסנאט, רוג'ר וויקר, אמר כי ההסכם "מנהל משא ומתן על ניצחונות מבצע 'זעם אפי'" .
• הפרות שלאחר הקריסה (28 ביוני): לאחר תקיפות מחודשות, מחוקקים דמוקרטים האשימו את טראמפ בהפרת החלטת סמכויות המלחמה .

תקיפות צבאיות חדשות בסוף יוני

הפסקת האש קרסה בפועל כאשר ארה"ב ואיראן החליפו התקפות ישירות.

• ב-27 ביוני, ארה"ב ואיראן תקפו זו את זו במפרץ, בעימות הישיר הראשון מאז חתימת מזכר ההבנות . כל צד האשים את השני בהפרת התנאים .
• ארה"ב תקפה את איראן ביום שני ברציפות ב-28 ביוני, מה שגרר האשמות מצד מחוקקים דמוקרטים שטראמפ הפר את החלטת סמכויות המלחמה .

מחלוקות גרעיניות לא פתורות: השאלות הקשות נדחו

מזכר ההבנות ל-60 יום דחה במכוון את הנושאים הקשים ביותר :

• העשרת אורניום: ה"גרדיאן" דיווח שמזכר ההבנות הותיר לא פתורות "מאגר האורניום המועשר של איראן, סדר היום הגרעיני שלה, הסנקציות, ושחרור מיליארדי דולרים מנכסים קפואים" . ויקיפדיה מציינת שמוקד המחלוקת העיקרי היה זכותה של איראן להמשיך בהעשרת אורניום מקומית .
• פיקוח סבא"א: מחוקקים חששו שההסכם "נופל ממטרותיו" בתחום הפיקוח, וכי איראן עלולה לקבל הקלות בסנקציות ללא פיקוח חזק .
• אף צד לא גישר על הפער לפני התקיפות ב-27 ביוני, והותיר את שאלת הגרעין כשעון מתקתק.

חששות גאו-פוליטיים רחבים יותר ומעורבות ישראלית

ההסכם היה שברירי מלכתחילה בגלל שחקנים אחרים וחוסר אמון בסיסי.

• תפקידה של ישראל: המלחמה נפתחה במשותף על ידי ארה"ב וישראל . CSIS כתבה ש"ארצות הברית, ישראל ואיראן הסכימו להפסקת אש ורק להפסקת אש", וכי עמדתה העתידית של ישראל עלולה להפיל את ההסכם . Chatham House הזהירה שישראל עלולה להתערב כדי למנוע הסכם שהיא רואה כבלתי מספק .
• דינמיקה אזורית: ההסכם דרש מאיראן לפתוח את מצר הורמוז ומארה"ב להסיר את המצור הימי שלה, מה שהשפיע על שוקי האנרגיה ועל ביטחון מדינות המפרץ .
• חוסר אמון עמוק: Chatham House העריך ב-22 ביוני ש"שני הצדדים רוצים לקנות זמן", אך גורמים כמו "בחירות אמצע הקדנציה, ישראל וחוסר אמון עמוק עלולים להתערב", וסיכם שהפסקת האש עלולה להתגלות כ"עוד שלום בין מלחמות" .

הסבך המתמוטט

בסופו של דבר, אף גורם בודד לא הרג את הפסקת האש. היה מדובר בסערה מושלמת: לא פופולרית בעליל בבית, נתקלה בזעם ובתחושת בגידה באיראן, הותקפה על ידי קונגרס דו-מפלגתי, נוקבת על ידי תקיפות צבאיות חדשות, ונשענה על מסגרת של 60 יום שדחתה את הבעיות הקשות ביותר – בעוד ישראל ושחקנים אחרים עמדו מוכנים להתנגד לכל הסכם בלתי מספק.

לא היה מדובר בציבור שמוכן לקבל משא ומתן פתוח. הציבור היה עייף מלחימה, ספקן לגבי השגת היעדים, והתנגד במידה רבה להתנהלות הממשל.

הרגש הציבורי באיראן: מהקלה לתחושת בגידה

באיראן, ההקלה הראשונית באפשרות לשלום התחלפה במהירות בכעס ובאכזבה, מה שערער עוד יותר את ההסכם.

• ה"ניו יורק טיימס" דיווח שאיראנים הביעו "תערובת של הקלה וספקנות" .
• NPR דיווח שמבקרי משטר רבים "מביעים תחושות בגידה על ידי ארה"ב" – לא על ידי הממשלה האיראנית, אלא על ידי הצד האמריקאי שפתח במלחמה ואז ניהל משא ומתן על הסכם שנתפס כחלול .
• ה"גרדיאן" תפס את מצב הרוח: "כולם כועסים מסיבות שונות". תושב טהרן אחד תיאר שהעולם מנוהל "על ידי כל המשוגעים" .
• קיצונים רצו בהמשך המלחמה, ואילו איראנים רבים המתנגדים למשטר הרגישו שארה"ב בגדה בתקוותיהם לשינוי פוליטי בכך שעשו עסקה עם הרפובליקה האסלאמית .

התנגדות דו-מפלגתית בקונגרס

הקונגרס פנה בחדות נגד המלחמה ונגד הסכם הפסקת האש, וסימן שהממשל חסר גיבוי פוליטי לקיים משא ומתן ממושך.

• החלטת סמכויות מלחמה בבית הנבחרים (4 ביוני): הבית העביר החלטה המורה לטראמפ לבקש אישור קונגרס לפני המשך הפעולות הצבאיות באיראן. זו הייתה ההצבעה הרביעית מסוגה והראשונה שעברה, עם ארבעה רפובליקנים שהצטרפו לדמוקרטים .
• מרד רפובליקני בסנאט (16 ביוני): רפובליקנים בסנאט חסמו החלטת סמכויות מלחמה בראשות דמוקרטים (47-48), אך ארבעה מחברי המפלגה ערקו .
• תגובתו הזועמת של טראמפ (24 ביוני): לאחר שטראמפ נזף בסנאטורים רפובליקנים, מנהיגי המפלגה שינו כיוון והעבירו הצעה דומה ב-50-47 .
• ה"אקונומיסט" (22 ביוני): תיאר את המצב כ"תגובה דו-מפלגתית חריפה נגד איראן" .
• וושינגטון טיימס (18 ביוני): מחוקקים מתחו ביקורת על ההסכם כחד-צדדי. יו"ר ועדת הכוחות המזוינים בסנאט, רוג'ר וויקר, אמר כי ההסכם "מנהל משא ומתן על ניצחונות מבצע 'זעם אפי'" .
• הפרות שלאחר הקריסה (28 ביוני): לאחר תקיפות מחודשות, מחוקקים דמוקרטים האשימו את טראמפ בהפרת החלטת סמכויות המלחמה .

תקיפות צבאיות חדשות בסוף יוני

הפסקת האש קרסה בפועל כאשר ארה"ב ואיראן החליפו התקפות ישירות.

• ב-27 ביוני, ארה"ב ואיראן תקפו זו את זו במפרץ, בעימות הישיר הראשון מאז חתימת מזכר ההבנות . כל צד האשים את השני בהפרת התנאים .
• ארה"ב תקפה את איראן ביום שני ברציפות ב-28 ביוני, מה שגרר האשמות מצד מחוקקים דמוקרטים שטראמפ הפר את החלטת סמכויות המלחמה .

מחלוקות גרעיניות לא פתורות: השאלות הקשות נדחו

מזכר ההבנות ל-60 יום דחה במכוון את הנושאים הקשים ביותר :

• העשרת אורניום: ה"גרדיאן" דיווח שמזכר ההבנות הותיר לא פתורות "מאגר האורניום המועשר של איראן, סדר היום הגרעיני שלה, הסנקציות, ושחרור מיליארדי דולרים מנכסים קפואים" . ויקיפדיה מציינת שמוקד המחלוקת העיקרי היה זכותה של איראן להמשיך בהעשרת אורניום מקומית .
• פיקוח סבא"א: מחוקקים חששו שההסכם "נופל ממטרותיו" בתחום הפיקוח, וכי איראן עלולה לקבל הקלות בסנקציות ללא פיקוח חזק .
• אף צד לא גישר על הפער לפני התקיפות ב-27 ביוני, והותיר את שאלת הגרעין כשעון מתקתק.

חששות גאו-פוליטיים רחבים יותר ומעורבות ישראלית

ההסכם היה שברירי מלכתחילה בגלל שחקנים אחרים וחוסר אמון בסיסי.

• תפקידה של ישראל: המלחמה נפתחה במשותף על ידי ארה"ב וישראל . CSIS כתבה ש"ארצות הברית, ישראל ואיראן הסכימו להפסקת אש ורק להפסקת אש", וכי עמדתה העתידית של ישראל עלולה להפיל את ההסכם . Chatham House הזהירה שישראל עלולה להתערב כדי למנוע הסכם שהיא רואה כבלתי מספק .
• דינמיקה אזורית: ההסכם דרש מאיראן לפתוח את מצר הורמוז ומארה"ב להסיר את המצור הימי שלה, מה שהשפיע על שוקי האנרגיה ועל ביטחון מדינות המפרץ .
• חוסר אמון עמוק: Chatham House העריך ב-22 ביוני ש"שני הצדדים רוצים לקנות זמן", אך גורמים כמו "בחירות אמצע הקדנציה, ישראל וחוסר אמון עמוק עלולים להתערב", וסיכם שהפסקת האש עלולה להתגלות כ"עוד שלום בין מלחמות" .

הסבך המתמוטט

בסופו של דבר, אף גורם בודד לא הרג את הפסקת האש. היה מדובר בסערה מושלמת: לא פופולרית בעליל בבית, נתקלה בזעם ובתחושת בגידה באיראן, הותקפה על ידי קונגרס דו-מפלגתי, נוקבת על ידי תקיפות צבאיות חדשות, ונשענה על מסגרת של 60 יום שדחתה את הבעיות הקשות ביותר – בעוד ישראל ושחקנים אחרים עמדו מוכנים להתנגד לכל הסכם בלתי מספק.