למחרת, ב-28 ביוני, הגיב משרד החוץ הישראלי בזעם בחשבונו ברשת X (לשעבר טוויטר), וכינה את ארדואן "דיקטטור" ש"רודף מתנגדים פוליטיים, כולא עיתונאים, טובח בכורדים, כובש את שטחה של קפריסין ותומך בחבורות ג'יהאד" . הצהרת המשרד המלאה הייתה: "הדיקטטור שרודף מתנגדים פוליטיים, כולא עיתונאים, טובח בכורדים, כובש את שטחה של קפריסין ותומך בחבורות ג'יהאד תוקף כעת את הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. אותה דמוקרטיה שהושיטה את ידה לשלום לבנון אך אתמול. ארדואן יחלוף. ישראל תישאר לעד"
.
ב-10 ביוני 2026 הגדיר ארדואן את הפעולות הצבאיות הישראליות בסוריה ובלבנון כאיום ישיר על טורקיה, והכריז כי "התוקפנות" הישראלית מסכנת את העולם כולו ודרש הפסקה מיידית מצד הקהילה הבינלאומית . הוא הזהיר: "אם לא תעצר כנופיית ישראל, האזור כולו – ואכן האנושות כולה – ישלמו את המחיר"
. באותו יום, הוא נשבע להגן על זכויות טורקיה והטורקים הקפריסאים במזרח הים התיכון, ואיים בתגובה "חזקה" נגד ישראל ו"שותפיה"
.
השבירה הכלכלית של טורקיה עם ישראל הייתה דרמטית ומורכבת ממספר צעדים:
ההתקפות האישיות בין שני המנהיגים החריפו:
החילופים ב-27-28 ביוני מסמנים את שיא ההתדרדרות רבת השנים. מה שהתחיל בגינויים חריפים של ארדואן נגד מלחמת עזה ובניתוק הסחר הטורקי ב-2024, התרחב לעימות גיאופוליטי מלא – הכולל פעולות צבאיות בסוריה ובלבנון, אינטרסים מתנגשים בסוריה שלאחר אסד, סוגיות יישור קו כורדי, סכסוכים ימיים במזרח הים התיכון ועלבונות אישיים עמוקים בין ארדואן לנתניהו. שני הצדדים מאפיינים כעת את הסכסוך במונחים קיומיים.