פיחות, מחאות ומשבר: הציר שהוביל את בוליביה לסיים את הצמדת המטבע לדולר

ב-26 ביוני הודיעה הממשלה על מעבר לשער חליפין גמיש, והבנק המרכזי קבע שער ראשוני של כ-9.73 BOB לדולר – פיחות של כ30% משער הקנייה הקודם . הממשלה אמרה שהמהלך נועד "לחזק את היציבות המקרו-כלכלית" ו"לשמור על תחרותיות חיצונית" .

האירועים המרכזיים במהלך משבר המחאות בן 50 הימים

המהומות החלו בתחילת מאי 2026 ונמשכו כ-53 ימים . המשבר התנהל במקביל להחמרת מחסור הדולרים ולבסוף לשבירת ההצמדה.

• מאי 2026 — פרצו מחאות. בהובלת כורים, מורים, חקלאים ועובדים נוספים, ההפגנות החלו בתחילה על רקע חוק שאפשר שימוש בקרקע כבטוחה להלוואות, על רקע משבר כלכלי חריף .
• סוף מאי — פז מזהיר שבוליביה ב"נקודת שבירה". הנשיא רודריגו פז אמר שהמדינה "על סף תהום" אחרי חודש של הפגנות שהותירו שבעה הרוגים ומעצרים רבים. המפגינים, בהובלת איגודים וקבוצות ילידים, הציבו חסימות כבישים בכל רחבי המדינה .
• 19 ביוני — מחסור בדלק ומזון מחריף. חסימות הכבישים סביב לה-פאס, אל-אלטו וקוצ'במבה שיבשו את אספקת המזון, הדלק והתרופות ושיתקו את הכלכלה . ההפגנות החלו לדרוש את התפטרותו של פז .
• 19 ביוני — הממשלה מגיעה להסכם עם COB (מרכז הפועלים הבוליביאני). ממשל פז ו-COB חתמו על הסכם להקמת קבוצות עבודה סקטוריאליות לטיפול בדרישות באמצעות דיאלוג – צעד מרכזי לקראת סיום המחאות .
• 20 ביוני — הכרזת מצב חירום. למרות ההסכם עם COB, חסימות רבות נותרו. פז הכריז על מצב חירום לאומי ל-90 יום, שהסמיך את הצבא לפרק את המחסומים . כוחות הביטחון החלו לפנות כבישים; עד אותו אחר הצהריים ירד מספר החסימות מיותר מ-100 לכ-35 .
• 26 ביוני — סיום הצמדת הבוליביאנו לדולר. הממשלה הודיעה על מעבר לשער חליפין צף, תוך פיחות של כ-30% .
• לפחות 14 בני אדם נהרגו במהלך המשבר בן 53 הימים .
• 27 ביוני — פז מקדם רפורמות בתעשייה. עם החזרה ההדרגתית לשגרה, פז חידש את מאמציו לרפורמה בחוקי הכרייה וההידרוקרבונים הלאומניים כדי למשוך השקעות .

ההסכם שריכך את רוב המחאות

ההסכם המרכזי נחתם ב**-19 ביוני 2026** בין ממשל פז לבין מרכז הפועלים הבוליביאני (COB), ארגון הגג של איגודי העובדים במדינה .

• ההסכם התחייב להקמת קבוצות עבודה סקטוריאליות לדיון בדרישות המפגינים באמצעות דיאלוג במקום חסימות .
• הוא סלל את הדרך להשעיית צעדי המחאה ולפינוי חסימות הכבישים .
• שעות לאחר החתימה, הממשלה הכריזה על מצב חירום כדי להתמודד עם חסימות קשיחות שסירבו להתפנות .

אי-הוודאות שנותרה בנוגע לרפורמות הכלכליות והשקעות זרות

גם לאחר סיום ההצמדה והרגעת המחאות, נותרו אי-ודאויות משמעותיות.

בנוגע לרפורמות הכלכליות והסכם קרן המטבע:

• תוכנית קרן המטבע טרם סוכמה סופית. בוליביה אמרה למשקיעים ב-15 ביוני שהיא "קרובה" להסכם על תוכנית מימון עם קרן המטבע, ככל הנראה לאחר כניסת שער החליפין הצף . הממשלה מבקשת כ-3 מיליארד דולר מקרן המטבע, ובנפרד מנהלת משא ומתן על 9 מיליארד דולר בהלוואות רב-צדדיות . אך שום הסכם לא נחתם, ותנאי קרן המטבע עלולים לדרוש צעדי התאמה כואבים נוספים.
• קיימות החוב שברירית. ניתוח של המעבדה לפיתוח פיננסי קבע שבוליביה זקוקה לא רק לפיחות, אלא גם לארגון מחדש של חובות דו-צדדיים ופרטיים לחמש שנים כדי לייצב את הכספים . לא ברור אם הנושים יסכימו.
• ניסיונות רפורמה בעבר עוררו מחאות. רפורמות קודמות של פז, כולל קיצוץ סובסידיות הדלק (בנזין +86%, סולר +162%) והטלת צנע, עוררו מהומות ארציות בסוף 2025 . דפוס זה מעלה את הסיכון שהדוק פיסקאלי נוסף עלול להצית מחדש סכסוך חברתי.

בנוגע למשיכת השקעות זרות:

• חוקי השקעה לאומניים נותרו על כנם. חוק ההשקעות משנת 2014 מבטיח יחס שווה לחברות זרות, אך גם נותן עדיפות להשקעות ציבוריות על פני פרטיות (מקומיות וזרות) . מאמצי פז לרפורמה בחוקי הכרייה וההידרוקרבונים – אותו דחיפה שהייתה לפני המחאות – עומדים בפני סיכויים לא ברורים בסביבה פוליטית מקוטבת .
• האופוזיציה הפוליטית מבוצרת. הנשיא לשעבר אבו מוראלס כינה את שער החליפין הגמיש "פיחות מוסווה", מה שמאותת על התנגדות פוליטית חזקה מצד השמאל . קבוצות המזוהות עם מוראלס נשבעו להתנגד לאג'נדה של פז .
• בוליביה מחזרת אחרי השקעות מערביות, תוך השבת היחסים הדיפלומטיים המלאים עם ארה"ב וקידום פלטפורמת "קפיטליזם לכולם" כדי למשוך השקעות בכרייה ואנרגיה . ארה"ב בירכה על הרפורמות . עם זאת, ההיסטוריה של לאומנות משאבים וחוסר יציבות חברתית הופכת משקיעים זהירים.
• מחזור המחאות לא בהכרח הסתיים. הסכם COB היה שביתת נשק, לא הסדר קבע. אם הרפורמות התעשייתיות של פז ייתפסו כפרו-עסקיות מדי או אם יוקר המחיה ימשיך לעלות לאחר הפיחות, עלולים לפרוץ סבבי מהומות חדשים, שירתיעו עוד יותר הון זר .