ההבחנה הזו חשובה, משום שהיא מראה עד כמה השתנתה תמונת האינפלציה בתוך שנה אחת בלבד.
סקר הציפיות לצרכנים (CES) של ה-ECB בוחן כיצד משקי בית מעריכים את קצב עליית המחירים בעבר ובעתיד. הסקר כולל כ-19,000 צרכנים ב-11 מדינות בגוש האירו .
הממצאים המרכזיים היו:
ה-ECB דיווח בהמשך כי ציפיות האינפלציה לטווח הקצר ירדו גם במאי וגם ביוני 2025, לאחר עלייה בחודשים שקדמו לכך .
הסקר פורסם בתקופה שבה סימני הדיסאינפלציה — האטה בקצב עליית המחירים — התחזקו. האינפלציה הכללית בגוש האירו ירדה ל-1.9% במאי 2025, מתחת ליעד של 2% של ה-ECB, ולאחר מכן עלתה מעט ל-2.0% ביוני .
באותה תקופה מחירי האנרגיה עדיין היו נמוכים בהשוואה לשנה הקודמת. לפי הדיווחים על הסקר, הירידה במתיחות במזרח התיכון תרמה לשיפור בציפיות הצרכנים — לפחות כפי שנתפס המצב באותה נקודת זמן .
גם מדיניות הבנק המרכזי שיקפה את התמונה הזו. ה-ECB המשיך להפחית את הריבית במהלך 2025, וביוני הוריד את ריבית הפיקדונות ל-2% . בתחילת יוני העריכו השווקים כי הפחתת ריבית נוספת סבירה יותר מהעלאה .
במילים אחרות, הנתונים תמכו אז בתרחיש של נחיתה הדרגתית: האינפלציה מתקרבת ליעד, הריבית יורדת, והלחצים על משקי הבית נחלשים.
ההקלה הזו התבררה כקצרת מועד. במהלך 2026 החרפת העימות במזרח התיכון חוללה זעזוע חד במחירי האנרגיה, במיוחד בנפט ובגז. גוש האירו, שתלוי במידה רבה ביבוא אנרגיה, היה חשוף במיוחד לזעזוע כזה.
באפריל 2026 הגיעה האינפלציה הכללית בגוש האירו ל-3.2%, הרמה הגבוהה ביותר מאז ספטמבר 2023 . הגורם המרכזי היה זינוק שנתי של 10.9% במחירי האנרגיה, שנקשר לעימות עם איראן ולהשפעתו על מחירי הנפט והגז בעולם .
גם האינפלציה הבסיסית — שאינה כוללת מזון ואנרגיה — עלתה ל-2.5% באפריל. הדבר העלה חשש שההתייקרות באנרגיה תחלחל בהדרגה למחירי השירותים ולרכיבים נוספים בסל הצריכה .
ככל שהאינפלציה התרחבה בכלכלות הגדולות בגוש האירו — גרמניה, צרפת, איטליה וספרד — גברו הציפיות שהבנק המרכזי ייאלץ לנטוש את מדיניות ההקלה .
ב-11 ביוני 2026 החליטה המועצה המנהלת של ה-ECB להעלות את שלוש הריביות המרכזיות ב-25 נקודות בסיס . זו הייתה העלאת הריבית הראשונה של הבנק זה שלוש שנים, וסימנה היפוך ברור של מחזור הורדות הריבית שאפיין חלק ניכר מ-2025 .
בהודעת המדיניות שלו ציין ה-ECB במפורש כי המלחמה במזרח התיכון "מייצרת לחצים אינפלציוניים", וכי החלטת ההעלאה נותרה מוצקה בטווח של תרחישים שונים לגבי התפתחות הזעזוע והשפעתו על כלכלת גוש האירו .
נשיאת ה-ECB כריסטין לגארד הגנה על ההחלטה וטענה כי אינפלציית האנרגיה, שהגיעה ל-10.9%, מתפשטת אל כלל המשק. לדבריה, לא רק מחיר האנרגיה עצמו עמד במוקד, אלא גם הסיכון ללחצים רחבים ומתמשכים יותר .
גם לאחר הסכם בין ארצות הברית לאיראן, שהוביל לירידה מסוימת במחירי הנפט, לא נשללה אפשרות להעלאת ריבית נוספת. חבר מועצת ה-ECB פייר וונש אמר כי העלאה ביולי 2026 עדיין אפשרית אם יופיעו סימנים לכך שהאינפלציה מתפשטת מעבר לאנרגיה .
הוויכוח התמקד אפוא בשאלה אם מדובר בזעזוע זמני במחירי האנרגיה — או באירוע שיגרום לעליות מחירים רחבות יותר, דרך שכר, שירותים, הובלה ומוצרים.
סקר מאי 2025 לא היה טעות. הוא שיקף את המידע שהיה בידי הצרכנים באותה תקופה: אינפלציה בירידה, אנרגיה זולה יותר וסימנים לכך שהלחצים מתמתנים. אך ציפיות אינפלציה אינן תחזית חסינה לזעזועים. הן יכולות להשתנות במהירות כאשר אירוע גיאופוליטי משנה את מחירי האנרגיה ואת תנאי הסחר.
הפרק הזה מדגים גם את ההבדל בין ציפיות לטווח הקצר, הרגישות מאוד למחירי דלק, חשבונות חשמל ואירועים חדשותיים, לבין ציפיות לטווח הארוך, שנותרו יציבות יותר בסקר מאי 2025 . עבור ה-ECB, ההבדל הזה קריטי: כל עוד הציפיות הארוכות נשארות מעוגנות, ניתן לראות בזעזוע זמני. כאשר ההתייקרויות מתחילות לחלחל לשירותים ולמחירים נוספים, נדרשת תגובה תקיפה יותר.
בסופו של דבר, סקר מאי 2025 סימן את שיאו של נרטיב הדיסאינפלציה — אך לא את סופה של אי-ודאות האינפלציה. שנה לאחר מכן, זעזוע אנרגיה שמקורו במזרח התיכון אילץ את ה-ECB להפוך כיוון ולהעלות ריבית.