גודל ויצירת כוכבים: תמונות האור הנראה המפורטות של האבל חושפות שהגלקסיה מכילה כוכבים צעירים המרוכזים בצפיפות . מספר התפרצויות של יצירת כוכבים פינו את הגז בתוך ומסביב לגלקסיה MXDFz4.4, ואיפשרו לאור האולטרה-סגול העוצמתי שלה לברוח
.
אחוז האור המיינן שבורח: חלקיק הפוטונים המייננים (Lyman continuum) שבורח מהגלקסיה גבוה באופן יוצא דופן, ונמדד בטווח של 53–100% . זהו אחוז בריחה גבוה בהרבה מה-<5-10% שנצפה בדרך כלל בגלקסיות אחרות בעלות הסחה לאדום נמוכה, מה שהופך את MXDFz4.4 ל"פולטת LyC חזקה" (Strong LCE) ולדוגמה מובהקת של סוג הגלקסיות שיכלו להניע את תהליך היינון מחדש
.
כיצד זה מסביר את המעבר מאטום לשקוף: גלקסיה זו היא פולטת קרינת ליימן רציפה חזקה, כלומר היא דולפת כמות משמעותית של פוטונים אולטרה-סגולים בעלי אנרגיה גבוהה המסוגלים ליינן מימן ניטרלי . זה מדגים ישירות מנגנון למעבר: יצירת הכוכבים האינטנסיבית והדחוסה בתוך הגלקסיה פינתה תעלות דרך הגז הניטרלי, ואיפשרה לקרינה המייננת לברוח אל המדיום הבין-גלקטי (Intergalactic Medium - IGM) ולהפוך גז ניטרלי אטום לפלזמה שקופה
.
תפקידיהם של האבל, ווב וה-VLT:
כיצד זה דוחף את ציר הזמן של תהליך היינון מחדש: מודלים סטנדרטיים ממקמים את סוף עידן היינון מחדש בסביבות 1.1 מיליארד שנים אחרי המפץ הגדול. MXDFz4.4, שנצפתה 1.4 מיליארד שנים אחרי המפץ הגדול, היא פולטת LyC חזקה 250 מיליון שנים אחרי שהעידן נחשב כהסתיים . קיומה מראה שגלקסיות שדולפות אור מיינן באופן פעיל היו נפוצות הרבה יותר מאוחר בהיסטוריה הקוסמית ממה שהאמינו בעבר, מה שמרמז כי תהליך היינון מחדש לא היה אירוע חד ויחיד, אלא תהליך הדרגתי וממושך שהמשיך בעוצמה לתוך זמנים קוסמיים מאוחרים יותר
.
Comments
0 comments