הטריגר המיידי היה הצהרתו של הנשיא טראמפ ב-29 בינואר על "מצב חירום לאומי" שבה האשים את קובה באירוח מרגלים רוסיים ובאירוח אויבי ארה"ב, יחד עם איום להטיל מכסים גבוהים על כל מדינה המספקת נפט לקובה .
ממשל שיינבאום נוקט בגישה רב-ערוצית:
המשלוחים טרם חודשו נכון לסוף יוני 2026, ונותר לא ברור אם ארה"ב תתייחס למשלוחים של חברות פרטיות באופן שונה מאלה הממשלתיים .
המשבר הוא החמור בתולדות קובה, ומאופיין בכשל מערכתי כרוני, ש"Cuba Study Group" תיאר כ"לא אפיזודי עוד. הוא כרוני, מערכתי, ומערער יציבות יותר ויותר" .
מעבר למקסיקו, צצו שני ערוצי אספקת דלק פוטנציאליים נוספים, כל אחד מהם נתון לאי-ודאות:
חברת ואנגארד אנרג'י מפלורידה הייתה במגעים מתקדמים ביוני 2026 לשלוח לקובה את מטען הדלק הגדול ביותר מארה"ב מאז האמברגו מימי המלחמה הקרה — 250,000 חביות דיזל ובנזין המיועדות אך ורק למגזר הפרטי . אולם, התוכנית התמוטטה ב-12 ביוני 2026, כאשר בלומברג דיווחה כי המשלוח "בוטל" לאחר הרחבת הרשימה השחורה האמריקנית
. דובר משרד החוץ האמריקני אמר כי ואנגארד לא קיבלה רישיון וכי הסנקציות האמריקניות נותרות בתוקף
. נשיא ואנגארד טען כי המשלוח תואם את מדיניות מחלקת המסחר במסגרת פטור רישיון למכירות למגזר הפרטי בקובה, אך שאלת הרישיון נותרה לא פתורה
.
בסוף מרץ 2026, משמר החופים האמריקני התיר למכלית נפט רוסית הנושאת כ-700,000 חביות נפט גולמי להגיע לקובה — מספיק להפעלת תחנות הכוח של המדינה למשך כשבוע . ארה"ב אמרה כי משלוחים כאלה ייבחנו על בסיס כל מקרה לגופו
. מדובר היה בחריגה אד-הוק, ולא בשינוי מדיניות קבוע, ולא צמח ערוץ קבוע
.
כמה סוגיות לא פתורות מסבכות כל מאמץ להקל על מחסור הדלק:
Comments
0 comments