הצוות תיעד סדרה של מחסומים מינרליים שפעלו כ"כספת גיאולוגית" טבעית . ראשית, פלואורפטיט (סידן פוספט) נוצר במהירות בתוך העצם ומסביב לה, וייצב את המבנים העדינים. לאחר מכן, שכבות עוקבות של קלציט מילאו בהדרגה את חלל העצם. באופן קריטי, הקלציט דל באיזוטופ פחמן-13, מה שמעיד על מקורו מרקמות השומן והליפידים של הפטרוזאורוס עצמו
. הציפוי המינרלי רב-השכבות הגן על תרכובות אורגניות – כולל סמנים ביוכימיים של סטרואידים ומבנים מיקרוסקופיים הדומים לסיבי קולגן – מפני התכלות כימית במשך 113 מיליון שנה
.
המחקר מתאר תהליך מינרליזציה מורכב ורב-שלבי שהונע על ידי שינויים מקומיים בפוטנציאל החמצון-חיזור (רדוקס) במהלך שלבי ההתאבנות המוקדמים (דיאגנזה) . חיידקים מחמצני גופרית (SOB), שזוהו על ידי המינרלים שהם הותירו אחריהם – בריט וסלסטיט – היו שחקני מפתח
. חיידקים אלה פירקו רקמות רכות ושומנים, ושחררו פחמן שהזין את שקיעת הקלציט. במקביל, פעילותם יצרה את התנאים הכימיים שאטמו את העצם במינרלים מגנים לפני שמבנים עדינים יכלו ללכת לאיבוד
.
החשיבה הקונבנציונלית קבעה כי חמצן וחמצון מיקרוביאלי הם הרסניים – שחיידקי ריקבון צורכים וממוססים רקמות רכות ומולקולות ביולוגיות, וכי שימור יוצא דופן דורש תנאים נטולי חמצן לדיכוי פעילות מיקרוביאלית. מחקר זה הופך את ההנחה הזו על פיה בשתי דרכים מרכזיות :
לדברי גרייס, "במקום להיהרס על ידי חמצן, חלק מהמאובנים נשמרים דווקא בזכותו, באמצעות תהליכי חמצון המתבצעים על ידי מיקרוביום עתיק" . הצוות מציע כי מדובר במנגנון גלובלי חדש מסוג Lagerstätten – מסלול נפוץ לשימור מאובנים יוצא דופן שמזוהה כעת באתרי מאובנים אחרים
.
המחקר בהובלת אוניברסיטת קרטין הוא הראשון שמשחזר סמנים ביוכימיים של סטרואידים מפטרוזאורוס, וחושף תזונה של דגים/דיונונים. הוא מדגים כי מינרליזציה רב-שלבית, שהונעה על ידי חיידקים מֵטַבּוֹלִיזִים של גופרית ושינויים מקומיים ברמת החמצון, הייתה המפתח לשימור התלת-ממדי של הכנף. והכי חשוב, הוא ממסגר מחדש את תפקיד החמצון המיקרוביאלי מכוח הרסני בלבד לצעד הכרחי ובונה בסוגים מסוימים של שימור מאובנים יוצא דופן .
Comments
0 comments