התפרצות האבולה 2026 ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו ואוגנדה: קריסת איתור מגעים, זן ללא חיסון, ואזהרה חמורה

זן ללא חיסון וטיפול

הזן בונדיבוגיו (Bundibugyo) שונה מהזן זאיר (Zaire) שגרם למגפה הקטלנית של 2014-2016 במערב אפריקה. מבחינה קריטית, אין חיסון שעבר אישור WHO או טיפול תרופתי מאושר כנגד זן זה . ארצות הברית הודיעה על הענקת 50 מיליון דולר לקואליציה לחידושי מוכנות למגפות (CEPI) לצורך פיתוח תרופות, אולם תרופות אלו יהיו מוכנות רק בעוד חודשים או שנים .

קריסת מערכת איתור המגעים

אחד החסמים המשמעותיים בהכלת ההתפרצות הוא קריסת מערך איתור המגעים (contact tracing). מרכז ה-Afrika CDC דיווח כי מתוך למעלה מ-33,000 מגעים ידועים של חולים מאומתים, פחות מ-4,100 (כ-12%) נמצאים במעקב פעיל . משמעות הדבר היא שכ-88% מהמגעים אינם במעקב – פער עצום המאפשר המשך הדבקה סמויה בקהילה ומקשה מאוד על בלימת ההתפרצות .

מחסור חמור במימון

הפער בין ההבטחות התקציביות לכספים שהגיעו בפועל לקו החזית הוא דרמטי:

• תוכנית תגובה משותפת של WHO ושותפים עומדת על 518 מיליון דולר .
• ארה"ב התחייבה לסך כולל של מעל 270 מיליון דולר, כאשר ההקצאה האחרונה בסך 107 מיליון דולר הוכרזה ב-18 ביוני .
• ההתחייבויות הבינלאומיות הכוללות עומדות על למעלה מ-900 מיליון דולר.
• פחות מ-10% מהכספים שהתחייבו הגיעו בפועל למדינות המושפעות – כ-90 מיליון דולר בלבד . עובדי סיוע בשטח מתארים את העברת הכספים כ"איטית במיוחד" .

התפשטות חוצה גבולות לאוגנדה

אוגנדה דיווחה על 19 מקרים מאומתים ו-2 מקרי מוות, כאשר הנגיף הובא ממזרח קונגו . המקרים התגלו בקמפלה ובמחוזות נוספים . בתגובה, אוגנדה סגרה את גבולה עם קונגו בסוף מאי בניסיון לעצור הדבקות נוספות .

אזהרת Afrika CDC

מנכ"ל מרכז ה-Afrika CDC, ד"ר ז'אן קאסיה, הכריז כי ההתפרצות הנוכחית היא החמורה ביותר שנרשמה אי-פעם בשלב כה מוקדם. הוא הזהיר כי אם ההתפרצות לא תבלם במהירות, היא עלולה לעקוף את מגפת 2014-2016 (שהסתכמה ב-28,616 חולים ו-11,310 מקרי מוות) . תחזיות מעודכנות צופות למעלה מ-20,000 הידבקויות ו-4,000 מקרי מוות בשלושת החודשים הקרובים בלבד ללא התערבות דחופה . WHO הכריזה על ההתפרצות כמצב חירום בריאותי עולמי (PHEIC) ב-17 במאי .

אתגרים מבצעיים מחמירים

• סכסוך מזוין: מוקדי ההתפרצות במחוזות איטורי וצפון קיבו הם אזורי לחימה פעילים, עם עשרות קבוצות חמושות ותקיפות חוזרות על צוותי בריאות .
• בריחת חולים: חולים מאומתים נמלטו ממרכזי בידוד בשל פחד, סטיגמה וחוסר אמון בצוותי התגובה .
• גישה קשה: אזורים נידחים עם תשתית דרכים גרועה מקשים על לוגיסטיקה של בדיקות, טיפול וקבורה בטוחה .
• חוסר אמון קהילתי: התנגדות לצוותי תגובה, מנהגי קבורה לא בטוחים ועיכוב בפנייה לטיפול מזינים את שרשרת ההדבקה .