מה באמת רוצה מקרון בלבנון? שלושת המסלולים הדיפלומטיים של צרפת

מסלול 1: הפעלת לחץ על ישראל לריסון

מקרון נעשה ישיר יותר ויותר בקריאותיו לריסון ישראלי. ב-18 ביוני 2026, הוא קרא לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לפעול ב"אחריות ורציונליות" בעקבות ההסכם המקדים בין ארה"ב לאיראן, הכולל הפסקת פעולות איבה בלבנון. הטיעון שלו היה חד: "לא ניתן להבטיח את ביטחונה של ישראל באמצעות כיבוש שטח שכן."

זה לא היה הערה חד-פעמית. מוקדם יותר, ב-1 ביוני 2026, מקרון הצהיר כי "שום דבר אינו מצדיק את ההסלמה הגדולה שמתרחשת בדרום לבנון" בזמן שכוחות ישראליים פתחו במתקפה חדשה נגד חיזבאללה. לבקשת צרפת, מועצת הביטחון של האו"ם קיימה ישיבת חירום למחרת.

מהלכים דיפלומטיים מרכזיים של מקרון מול ישראל כוללים:

• דחיפתו לנתניהו בשיחת טלפון "להימנע ממתקפה קרקעית" בלבנון במרץ 2026.
• קריאה להרחיב במפורש את הפסקת האש בין ארה"ב לאיראן כך שתכסה את לבנון, תוך הטענה שהשליטה הישראלית בדרום לבנון אינה יכולה לשמש כפתרון בר-קיימא.
• הצהרה שיציבות אזורית רחבה יותר "יכולה להיות מושגת רק באמצעות נסיגה ישראלית משטח לבנון ופירוק חיזבאללה מנשקו."

מסלול 2: גיוס תמיכה בינלאומית ליציבות לבנון

המוקד הדיפלומטי המיידי של מקרון הוא הרחבת הסדרי הפסקת האש ללבנון והפחתת התנאים לחידוש ההסלמה. ארמון האליזה הצהיר כי צרפת מתכוונת "להדגיש מחדש את מחויבותה לכיבוד הקפדני של הפסקת האש, את תמיכתה בשלמותה הטריטוריאלית של לבנון ובצעדים שננקטו על ידי המדינה הלבנונית כדי להבטיח באופן מלא את ריבונותה ומונופול הנשק שלה."

מחלקת המדינה האמריקאית הודיעה שישראל ולבנון הסכימו להאריך הפסקת אש רעועה ולהקים "אזורי ביטחון פיילוט" בתוך לבנון שבהם ייאסר על מחבלי חיזבאללה לשהות, בכפוף להפסקה מוחלטת של פעולות האיבה מצד חיזבאללה. הגישה הרחבה יותר של צרפת שואפת לחזק מסגרת זו תוך קידום הסדרי ביטחון יציבים.

מסלול 3: ניצול ההסכם האמריקאי-איראני כפתח דיפלומטי

צרפת רואה בהסכם ההבנות בין ארה"ב לאיראן שנחתם ב-17 ביוני 2026 הזדמנות אסטרטגית. ההסכם קורא במפורש להפסקת פעולות צבאיות בלבנון. מקרון בירך על ההסכם כ"בשורה מצוינת" אך הזהר כי התנאים בלבנון נותרים קשים ודורשים הכללתה הספציפית בכל הסכם שלום אזורי.

נשיא לבנון ג'וזף עאון הצהיר כי מזכר ההבנות האמריקאי-איראני מכיר ביציבותה ובביטחונה של לבנון כ"חלק בלתי נפרד" מהמאמצים האזוריים. מקרון הודיע שמדינות ה-G7 יעשו הכל כדי להבטיח יישום ההסכם.

הלחץ המנוגד: אלימות מתמשכת בשטח

למרות הפעילות הדיפלומטית, האלימות בגבול ישראל-לבנון נמשכה, ובוחנת את כדאיות האסטרטגיה. תקיפות ישראליות מרובות בדרום לבנון מותירות את סביבת הפסקת האש תחת לחץ כבד.

תקיפות ישראליות אחרונות (יוני 2026)

• 6 ביוני: תקיפה ישראלית בדרום לבנון הרגה שלושה חיילים לבנונים, כולל בריגדיר גנרל – הקצין הלבנוני הבכיר ביותר שנהרג מאז חידוש פעולות האיבה בתחילת מרץ.
• 3 ביוני: תקיפות אוויריות ישראליות הרגו תשעה אנשים בלבנון בתגובה לירי רקטות של חיזבאללה מעבר לגבול.
• 18 ביוני: באותו היום שבו נפגש מקרון עם סלאם ביריד VivaTech, תקיפות כטב"מ ישראליות הרגו לפחות שלושה אנשים בדרום לבנון, על אף שמסגרת הפסקת האש האמריקאית-איראנית הייתה בתוקף.
• 5 ביוני: תקיפה ישראלית הרגה שישה בני אדם, כולל שלושה חובשים, בעיירה חראו.

ציר זמן מרכזי של ההסלמה מאז מרץ 2026

אירועים אלו מספקים הקשר קריטי להבנת מדוע מקרון לוחץ שטיפול בלבנון יהפוך לחזית דיפלומטית ראשונית, ולא לשולית.

ההזדמנות והסיכון

נדמה שצרפת רואה את הרגע הנוכחי כחלון הזדמנויות צר עם סיכון משמעותי.

ההזדמנות:

• ההסדר האמריקאי-ישראלי-לבנוני כולל אזורי ביטחון פיילוט שבהם חיזבאללה יהיה אסור בכניסה.
• ההסכם האמריקאי-איראני כולל במפורש את לבנון בהוראות הפסקת האש שלו, מה שנותן לצרפת מסגרת חוקית ודיפלומטית לבנות עליה.
• המהלך של מקרון לכלול את לבנון במסגרת הפסקת האש מספק דרך לחבר בין הדיפלומטיה האזורית לבין הצורך המיידי לעצור את ההסלמה בדרום.

הסיכון:

• תקיפות ישראליות מתמשכות כלבנון, גם לאחר כניסת ההסכם האמריקאי-איראני לתוקף, עלולות להלחיץ עוד יותר את הפסקת האש השברירית ממילא.
• ירי רקטות של חיזבאללה מעבר לגבול מוכיח כמה מהר החזית יכולה לחזור להסלמה מלאה.
• אם המומנטום הדיפלומטי לא יתורגם להפחתה ספציפית בלבנון בפעולות האיבה, המאמץ הצרפתי עלול להישאר מוגבל.
• חלון המשא ומתן ל-60 הימים שנפתח עם ההסכם האמריקאי-איראני עלול להיסגר ללא התקדמות קונקרטית.

לסיכום האסטרטגיה הצרפתית

צרפת מנהלת אסטרטגיה מתואמת המנצלת את תפקידה ההיסטורי בלבנון, את נשיאות ה-G7, ואת המסגרת החדשה בין ארה"ב לאיראן כדי להשיג שלוש מטרות חופפות: דה-אסקלציה בחזית ישראל-לבנון, חיזוק סמכות המדינה הלבנונית באמצעות צבאה, ומסגרת יציבות אזורית רחבה יותר. השאלה אם אסטרטגיה זו תצליח תלויה ביכולתו של המומנטום הדיפלומטי לעלות על האלימות בשטח.