למרות ההסכם: 6 המכשולים שיעכבו את חזרת זרימת הנפט דרך מיצרי הורמוז

2. ביטוח סיכוני מלחמה – בפרמיות גבוהות במיוחד

גם לאחר הסכם השלום, פרמיות ביטוח סיכוני מלחמה ימיות נשארות גבוהות פי 30 עד פי 4,000 מהרמה שלפני הסכסוך . לפני המשבר, פרמיית סיכון מלחמה טיפוסית הייתה כ-0.001%-0.25% משווי כלי השיט לכל מעבר. בשיא, התעריפים זינקו ל-1% עד 7.5% – כלומר חשבון ביטוח של 3 עד 8 מיליון דולר עבור מעבר בודד של מכלית ענק . כפי שאמר מבטח אחד, הפרמיות "מהירות לעלות ואיטיות לרדת" . מבטחים אומרים שהם זקוקים לחודשים של יציבות מתמשכת, בתוספת הפגנת מעבר בטוח, לפני שיחזירו כיסוי נורמלי . עבור בעלי האוניות, הכלכלה של כל מעבר נותרת לא ברורה וכואבת.

3. שרשרת פיקוד ונהלי אישור לא ברורים

בסוף מאי 2026 דיווח ה"ניו יורק טיימס" שחברות ספנות עדיין לא ידעו למי לפנות לקבלת אישור ניווט, אילו נתיבים מוגדרים כבטוחים, או איזו רשות תנהל את התנועה במיצרים הנפתחים מחדש . בעלי אוניות גדולים, סוחרים ויצרני נפט עדיין מבקשים בהירות בסיסית לגבי התנאים התפעוליים של ההסכם . השאלות כוללות האם תהיה אגרת מעבר במיצרים, העיתוי והסכום של כספים איראניים קפואים שישוחררו, ותנאים ספציפיים לחידוש השילוח . חוסר הפרטים הזה יוצר ערפל של אי-ודאות שמעכב החלטות.

4. אוניות תקועות ובהילות – צורך במיקום מחדש

כשהמיצרים סגורים בפועל כבר יותר מ-100 יום, צי של כ-1,500 כלי שיט הוקפא במפרץ הפרסי . האוניות פזורות בנקודות עגינה שונות, הצוותים שלהן אולי הוחלפו או פורקו, והלוחות המסחריים נשברו. יידרשו שבועות רק כדי למקם מחדש את האוניות, לצייד אותן בצוותים ולקבוע אילו אוניות ייצאו ראשונות . ב-17 ביוני, שלוש מכליות איראניות שנשאו קרוב ל-5 מיליון חביות נפט גולמי היו הראשונות שיצאו מהמצור האמריקאי מזה חודשיים – אך בעלי האוניות פועלים "באי-אמון חששני" .

5. גולדמן זקס: זרימת הנפט עשויה להתאושש רק ל-70% מהרמה שקדמה למלחמה

בתזכיר מ-17 ביוני שכותרתו "70% מזרימות הורמוז שלפני המלחמה עשויים להפוך ל-100% החדש", העריכו אנליסטים של גולדמן זאקס בראשות יוליה ז'סטקובה גריגסבי כי ייתכן שהזרימה דרך המיצרים לעולם לא תחזור במלואה לנפח שקדם לסכסוך . הסיבה: יצרנים אזוריים כבר עברו לנתיבי יצוא חלופיים – כולל צינורות ליאנבו (ערב הסעודית), פוג'יירה (איחוד האמירויות), ג'ייהאן (טורקיה) ומפרץ עומאן – ובכך הפחיתו את תלותם בנקודת החנק של הורמוז . גולדמן מחשב שניתן להשיג נורמליזציה מלאה של יצוא המפרץ לרמה שלפני המלחמה של 23 מיליון חביות ליום עם התאוששות זרימת הורמוז ל-70% בלבד מהתפוקה שלפני המלחמה .

לאחר ההסכם, גולדמן האיץ את ציר הזמן לנורמליזציה של הייצוא בחודש אחד – כעת הוא מצפה שיצוא המפרץ יחזור לרמה שלפני המלחמה עד סוף יולי 2026, כשהתאוששות תפוקת הנפט צפויה באוקטובר . אבל זה עדיין חודשיים אחרי החתימה, והבנק דחה בעבר את התחזית שלו מסוף יוני לסוף אוגוסט לפני ההסכם .

6. חלון המשא ומתן הזמני של 60 יום – אי ודאות יסודית

ההסכם הנוכחי הוא מזכר הבנות ראשוני – הפסקת אש ל-60 יום, לא שלום סופי . סוגיות רחבות יותר, כולל תוכנית הגרעין של איראן, נותרו לא פתורות, ואם השיחות ייכשלו, המיצרים עלולים להיסגר שוב . גורם רשמי בכיר בממשל ארה"ב הזהיר שלמרות שהתנועה צפויה לגדול משמעותית בטווח הקרוב, חזרה למעברים של לפני הסכסוך "תיקח יותר מכמה שבועות, מכיוון שחלק מהבעלים נוקטים בגישה זהירה" .

איך נראים לוחות הזמנים

בקצה האופטימי, Kpler – חברת נתוני סחר – מעריכה שתעבורת כלי השיט במיצרים עשויה להגיע לכ-40 כלי שיט ביום בתוך חודש (לעומת כ-100 ביום לפני הסכסוך) – או כמחצית מהרמה שלפני המלחמה . אבל רוב המקורות – מגולדמן זאקס ועד גורמי ביטחון ימיים – מסכימים שנורמליזציה מלאה תיקח לפחות עד סוף יולי עד אוגוסט 2026, וגם אז עשויה להשיג רק 70% מהתפוקה שלפני המלחמה . שוקי הנפט הפיזיים צפויים להישאר "מתוחים במהלך חודשי הקיץ" .

בקיצור, הכותרות אומרות "תנו לנפט לזרום", אבל המציאות עבור בעלי אוניות, מבטחים וסוחרי נפט היא: עדיין לא, לא מהר, ובשום אופן לא חזרה מלאה.