אובדן המגוון הביולוגי היווה את החלק הגדול ביותר מהנזק הכולל (47–51%), ואחריו שינויי האקלים (36–45%) וזיהום חומרי הזנה (8–16%) .
בקרב 10% המובילים בעולם, הנזק השנתי הממוצע לאדם הוא 2,300–7,500 דולר . אבל הנטל אינו מתחלק באופן שווה. הצרכנים האמריקאים – המהווים את החלק הגדול ביותר בעשירון העליון הגלובלי – עומדים בפני נזקים שנתיים לנפש של 19,000–63,000 דולר, שהם 6–20% מהכנסתם או 0.8–3% מהונם
. זה מדגיש לא רק את אי-השוויון בצריכה בין מדינות, אלא גם את הפער העצום בין עושר לאחריות סביבתית.
המחקר נשען על מחקר קודם שהראה כי 10% הצרכנים המובילים בעולם אחראים ל-31–67% מכלל הפריצות של הגבולות הפלנטריים . כאשר מרחיבים את העדשה ל-20% המובילים, הנתון עולה ל-51–91%
. המסקנה ברורה: תיקונים בצד הייצור לבדם אינם מספיקים אם הפרטים בעלי הצריכה הגבוהה בעולם לא ישנו את דפוסי הצריכה שלהם.
המחברים טוענים כי התמקדות בדפוסי הצריכה של 10% המובילים היא גם יעילה ביותר וגם רציונלית מבחינה כלכלית. כיווני מדיניות מרכזיים שהם מזהים כוללים :
המחקר מספק בסיס כספי למה שחוקרי קיימות רבים טוענים זה מכבר: שעלות הצריכה המופרזת של המעטים אינה רק משבר אקולוגי אלא חבות כלכלית עצומה – כזו שמגמדת את המאמצים הגלובליים הנוכחיים להתמודד איתה.
Comments
0 comments